בן צפורה ויהודה. נולד בשנת תרמ"ט (1889) בעיר סלוצק שברוסיה הלבנה למשפחה ציונית, וכבר בילדותו למד את השפה העברית. בהיותו בן 15 היגר עם משפחתו לארצות הברית, במגמה לעלות אחר כך לארץ ישראל, ושם סיים בהצטיינות את לימודיו התיכוניים והגבוהים. אחר כך היה מפעיליה וראשיה של מפלגת "פועלי ציון" ועבד כעתונאי. כשהחל להתארגן בארצות הברית הגדוד העברי האמריקאי הירבה עזרא להשפיע על ידידיו ואחיו להצטרף אליו לעלות לארץ ישראל.

עם הקמת הגדוד העברי התגייס הוא עצמו לגדוד ובשרותו עלה לארץ. כאן קשר קשרי ידידות עם רבים מפעילי הישוב העברי ביניהם יצחק בן צבי, גרשון אגרונסקי (אגרון), דב יוסף, ומשה שרתוק (שרת). הוא נשא אשה ונולדו להם ארבעה ילדם. ביניהם זוג תאומים, אשר אחד מהם פעל במסגרת ההגנה בשנים 1936-1939 נגד כנופיות המופתי, ובמלחמת העולם השניה השתתף כצנחן בפלישת ארצות-הברית לאירופה.

לאחר המלחמה והשחרור מן הגדוד העברי הצטרף ל"הגנה", והחל לעבוד על פי בקשתו של קולונל קיש, מנהל הסוכנות היהודית בשירות המנדט הבריטי בארץ עם זה היה בעל טור הומוריסטי בעתון Ilustrated News. מדי פעם כתב גם בעיתון היומי Palestine Post שבעריכת ידידו אגרונסקי. הוצעו לו משרות בעיתונים ידועים בארצות-הברית אך הוא לא נענה להן. הוא גם עשה הרבה לעידוד האמנות והאמנים בארץ והשפיע על המארגנים של אותה תקופה, להביא לארץ אמנים יהודיים ולא יהודים ידועי שם בעולם. כל זאת ללא תמורה, כן היה ידידם של טובי הציירים בארץ, וסייע להם במכירת תמונותיהם לפקידים בריטים בכירים שבשירות הממשלה, גם זאת ללא תמורה. הוא היה ממיסדי "מנורה", מועדון משוחררי הגדוד העברי בירושלים, וטיפל בהחזקתו ובמתן שירותי בידור והארחה לחיילים העברים מיחידות הצבא הבריטי בשנות מלחמת העולם השנייה.

מאוחר יותר נתמנה כמנהל הכללי של משרד המסחר והתעשיה ויצחק בן צבי, אז יו"ר הועד הלאומי, נהג להתיעץ בו ולדון עמו בעניני פוליטיקה ובטחון. בתפקידו זה גם סייע הרבה לתעשיה העברית ולקיבוצים, בעיקר ע"י מתן רשיונות יבוא וייצור בעת המלחמה. הוא התמיד במסירותו ובתרומותיו לרעיון הציוני כל שנות שירותו בממשלת המנדט. עזרא שלט היטב בכמה שפות, את שפה האנגלית ידע באופן רחב ומעמיק - ידע תמיד למצוא את המילה המתאימה מתוך המגוון הרחב של המלים הנרדפות בשפה זו, אך עם משפחתו וידידיו דיבר עברית בלבד.

ביום כ"ג בתמוז תש"ו (22.7.1946) היה עליו לנסוע במילוי תפקידו לחיפה והוא יצא ממלון המלך דוד, אולם נורה ע"י אנשי האצ"ל ונאלץ לחזור למשרדים שבמלון. משרדים אלה פוצצו ע"י האצ"ל ובפיצוץ זה מצא גם הוא את מותו. הוא הובא למנוחת עולמים בהר-הזיתים בירושלים. הניח אחריו אשה וארבעה ילדים.