בן ויקטוריה ומנשה, נולד ביום י"א באדר ב' תרפ"ט (23.3.1929) בבגדד, בירת עיראק. שם למד בבית-ספר תיכון וידע ערבית על בוריה וכן אנגלית ועברית. היה חבר בקלוב הציוני שבמחתרת וביתו שימש מקום לכינוס אסיפות ציוניות ומפגש לשליחי התנועה הציונית מארץ-ישראל. בשנת 1946 העפיל ארצה דרך סוריה בעזרת תנועת "הבריחה" של ה"הגנה". בארץ עבד כפועל ב"משביר המרכזי" בחיפה. עזרא הצטרף ל"נוער העובד" ובערבים המשיך את לימודיו בבית-הספר "במעלה". ללא הרף שידל במכתביו את הוריו שיחסלו את עסקיהם ויעלו לארץ, והם אמנם הגיעו לחיפה יומיים אחרי התחלת ההתקפות הערביות והצטרפו כפליטים אל בנם, שעקר מדירתו שבבית ערבי באזור הגבול. בגלל הצורך לעזור בסידור המשפחה שוחרר מגיוס מלא עד אפריל 1948, ובינתיים היה יוצא בכל ערב לאימונים ולשירותי שמירה, ולהוריו אמר שהוא הולך ללמוד או לעסוק בענייני אגודתו. כשנגמרה הארכה שקיבל, נפרד מהוריו, הרגיעם ויצא לעמדה.

עזרא השתתף בקרבות כיבוש חיפה הערבית. מיד אחרי הכיבוש עמד על משמרתו בקומה ג' של בית בעיר התחתית. חברים באו לבקרו, ואחד מהם הפיל את רובהו על חומרי-נפץ שנשארו בחדר. החומר התפוצץ ועזרא נכווה בדליקה שפרצה בחדר. בנסותו למלט את נפשו מהסכנה קפץ החוצה דרך החלון ובנופלו נשברו זרועותיו והוא הובהל לבית-חולים. כשאביו בא לבקרו ופרץ בבכי למראהו, עודדהו הנער: "טובים ממני נפלו, ייתכן שעוד אקום". אך לאחר שבעה ימים, ביום כ"ד בניסן תש"ח (2.5.1948) מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.