בנם של קרן לינדה ואריאל גוסטבו. נולד ביום י"ג בשבט תשס"ד (5.2.2004). אח לאורי ושירה.

עידו גדל בירושלים, בשכונת "הר חומה". למד בבית ספר יסודי בשכונה ולאחר מכן בתיכון "הגימנסיה העברית". הוא נודע בחוכמתו הרבה ובסקרנות אין-קץ וסיים את לימודיו בהצטיינות.

עידו – ילד אהוב ושמח, בעל גומת חן וחיוך רחב – התאפיין ברגישות עמוקה ובאהבת הזולת. הוא היה חלק מחבורה גדולה של ילדים שגדלו יחד באותה שכונה, ונחשב ל"דבק של החבורה". היה חבר אמת, שתמיד היה מוכן לעודד, להושיט עזרה ולהיות נוכח ברגעים החשובים של חבריו.

יחד עם חבריו נהג ללכת למשחקי כדורגל וכדורסל של מועדון "הפועל ירושלים". את אהבתו למשחקים ולמועדון רכש בגיל צעיר, לאחר שכבר בגיל ארבע ישב על ברכי אביו במשחקה של קבוצת הכדורסל ונשבה בקסמה. עידו הפך להיות אוהד מושבע של המועדון: הוא ליווה את הקבוצות בכל הזדמנות ואף שיחק בקבוצת הילדים של המועדון.

מלבד אהבתו לכדורסל וכדורגל הוא התעניין במכוניות, בהיסטוריה ובבישול, והרבה להכין ארוחות לבני ביתו וחבריו. לצד הלימודים הקדיש מזמנו להדרכה בתנועת הנוער "הצופים", שבט "הר חומה", שם היה מעורב בפעילות השוטפת, ליווה חניכים צעירים ותרם לקהילה.

עידו רחש כבוד ואהבה לעירו ירושלים. הוא נהג לשוטט ברחובותיה ואתריה, ופעמים רבות הדריך את חבריו במקומות שאהב במיוחד, כמו שוק מחנה יהודי ומתחם טדי. בהיותו חובב קולינריה הרבה לבלות במסעדות, בגלידריות ובבתי הקפה שבעיר.

בשנתו האחרונה בתיכון עידו הציב לעצמו מטרה – ללכת בעקבות אביו ולהתגייס לחיל השריון.

ביום 9.8.2022 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון, חטיבה 401 ("עוצבת עקבות הברזל"). לאחר טירונות של ארבעה חודשים הוצב בתפקיד של תותחן, ובתום שישה-עשר שבועות של אימון מתקדם קיבל את סיכת הלוחם. הוא שובץ לגדוד 9, פלוגת "להב", ושירת ארבעה חודשים בקו עזה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשבת בבוקר עידו היה בביתו, ותוך זמן קצר חזר לבסיס. מאותו היום השתתף במשימות ההגנה על הארץ ובלחימה ברצועת עזה, וכל זאת מתוך תחושת שליחות עצומה כשמול עיניו ניצבת מטרה אחת – החזרת החטופים.

עד מהרה הוא התגלה כלוחם מצטיין, החותר תמיד למגע ולא נרתע מקשיים ואתגרים. מפקדיו זיהו את יכולותיו הגבוהות ואת מקצועיותו, ובהמלצתם יצא לקורס מפקדי טנקים (מט"קים). זמן קצר לאחר שסיים את הקורס כבר סימן לעצמו את היעד הבא – יציאה לקצונה ופיקוד. בחודש נובמבר 2024 עידו סיים את קורס הקצינים וחזר לפקד על מחלקה בגדוד 46 בחטיבה.

עידו נתן דוגמה אישית לחייליו, הוביל אותם להישגים רבים והיה עבורם מקור השראה ודמות לחיקוי. הם סמכו עליו לחלוטין והלכו אחריו בביטחון מלא. הוא הקפיד להטמיע בהם ערכים של רעות, מקצועיות ואומץ לב, ושמר על קשר אישי וחם עם כל אחד מהם. עידו העריך את פועלם, היה גאה בהם ותמך בהם לאורך כל הדרך.

גם ברגעים הקשים של המלחמה, כשהיה עם חבריו לצוות בשטח, עידו לא ויתר על ההרגלים שהסבו לו ולאחרים שמחה ונחת. כדי לשפר את מצב הרוח הוא נהג לחקות אחרים ובכל הזדמנות אפשרית הכין לחיילים ארוחות עם טעם של בית.

ב-23 באפריל 2025 קיבל עידו את דרגת הסגן ונכנס לשירות קבע. הוא הקדיש את הטקס לחבריו שנהרגו בקרבות, ובדברים שנשא אמר: "אחרי שנתיים ושמונה חודשים של שירות משמעותי, אני גאה להמשיך במקום הזה. זו זכות גדולה עבורי להמשיך להילחם, גם בשביל המדינה הזאת ובטח עבור אלו שכבר לא נמצאים כאן. אני מרגיש את תחושת השליחות הזאת ביום יום שלי".

במהלך שירותו עידו פיקד על מבצעים וקרבות רבים וזכה להציל חיי אדם. על שום גבורתו המליץ עליו מפקדו לקבל אות מצטיין הנשיא ביום העצמאות השבעים ושבעה למדינת ישראל, 1.5.2025.

ב-25 באפריל 2025, שישה ימים לפני יום העצמאות, השתתף עידו בפעילות לחילוץ נפגעים בשכונת שג'אעיה שבצפון הרצועה. חילוץ הפצועים בשטח הבנוי והצפוף ארך כשעתיים, ובמהלכו נתקלו כוחות החילוץ במחבלים. בשעה 17:39 פגע טיל אר-פי-ג'י בטנק שבו היה עידו, וכתוצאה מהפגיעה הוא נהרג.

סגן עידו וולוך נפל בקרב ביום כ"ז בניסן תשפ"ה (25.4.2025). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

ספדה לו אימו: "עידו יקר שלי, כבר לא תבקש שאכין לך עוגת גבינה באסקית ולא ריבת עגבניות שרי או ממרח לימון כבוש. מאיפה מתחילים? כמה אהבה, כמה הערצה, אהוב ונערץ בכל מקום אליו הגעת. גננות, מורות, מפקדים וחברים – כולם העריצו אותך. תמיד השגת כל מטרה. בגיל שבעה חודשים יצאת מהלול ללא פגע. עידו, היית שילוב של ילד שמח, רגיש, חכם, אוהב אדם וחברותי. הבנת בכל תחום – כדורגל, כדורסל, פיזיקה, חמש יחידות מתמטיקה – היית כמו ויקיפדיה מהלכת. שלא נדבר על הקולינריה, כולם רצו לטעום מהאוכל שלך. התגייסת לשריון והצטיינת, בסוף יצאת לחלץ פצועים ושם נפלת. תשמור עלינו מלמעלה, אני מאמינה שהסבים שלך קיבלו אותך בחיבוק למעלה. נוח בשלום על משכבך בן יקר שלנו".

ספדה לו אחותו: "איך מתמודדים עם אובדן כזה בגיל שמונה-עשרה וחצי? ישר כשקיבלתי את הבשורה שאלתי למה זה מגיע לנו, הרגיש לי שזה לא מגיע לנו. נזכרתי בשיעור שהייתי צריכה להעביר והבנתי שזה מגיע לנו כי אנחנו נוכל להתמודד עם זה הכי טוב שיש. ביום ראשון זכיתי לשבת עם החברים שלך, אם הייתי יודעת הייתי מחבקת אותך יותר. הערצתי אותך אח שלי, היית כל מה שבן אדם רוצה להיות".

ספד לו אחיו: "יש בינינו רק הפרש של שנתיים, שעכשיו רק יגדל. מילדות היינו עושים הכול ביחד. לפני כמה שנים שיחקנו אחד נגד השני וחזרנו לבית קצת כועסים. לא הצלחנו להירדם בלילה, כשלפתע נכנסת לחדר שלי ואמרת לי 'אני אוהב אותך' ... הלכת מוקדם מדי, לעד תישאר חלק ממני. אוהב אותך".

בשבת שלאחר נפילתו, לפני משחק של קבוצת הכדורגל הפועל ירושלים, עמדו השחקנים והצופים דקת דומייה לזכרו וביציע הונף שלט – "עד מתי נאבד אחים ליציע, עידו וולוך תמיד איתנו בלב".

ביום הזיכרון תשפ"ה, חמישה ימים אחרי נפילת עידו, הוקדש לו פרק בתוכנית של "כאן 11" בשם "3 חברים, 3 משפחות", שבו סופר סיפורו של עידו ושל שני חבריו הטובים מילדות – עידו טסה ויובל שהם, שנהרגו אף הם בקרבות.

ביום שלישי ה' בתמוז תשפ"ה, 1.7.2025, הוכנס ספר תורה לעילוי נשמתו של עידו.

עידו אהב מאוד לשתות בירה "שפירא". לזכרו, ובשיתוף עם יקב שפירא, עיצבו חבריו בקבוקים מיוחדים עם תמונתו.

חבריו ובני משפחתו הוציאו לזכרו סדרה של כובעים – "כובע וולוך". בצד הכובע רקום המשפט "לזכרו של עידו וולוך", ובצידו האחורי רקומים טנק והאותיות IV – ראשי התיבות של שמו.

מיזם "שישניצל – ניר גלים", שבמסגרתו מסופקים כריכי חלה עם שניצל חם ופינוקים נוספים ללוחמים, הקדיש את יום החלוקה ב-28 באוגוסט 2025 לזכרו של עידו.

לזכרו הופקדה מדבקה עם תמונתו והמשפט "גאה לקחת חלק באחריות על המדינה הזאת ולהבטיח את המשך קיומה".

חבריו יצרו פלייליטס (רשימת השמעה) עם השירים האהובים על עידו. הפלייליסט – "2דייגו" – ניתן להאזנה בשירות הזרמת המוזיקה "ספוטיפיי".

להנצחתו הוקם עמוד באינסטגרם, "remember_ido_voloch".