בנם של רונית ואדוארד (אדי). נולד ביום ו' באדר א' תשמ"ו (15.2.1986) בחיפה. אח לגיא המבוגר ממנו ולנטע ושיר הצעירות ממנו.
עידן גדל בקיבוץ יסעור בגליל המערבי. כשהיה בן שנתיים עברה המשפחה לקריית ביאליק. למד שם בבית הספר היסודי "הבונים" והמשיך את לימודיו בחטיבת הביניים "אורט דפנה" ובתיכון "אורט קריית ביאליק".
היה אהוב מאוד על משפחתו וחבריו. בלט בחוכמתו, בפיקחותו ובחוש ההומור שלו. "קסם של ילד", לדברי אימו. בבית הספר אתגר את המורים ו"עשה בלגן בחיוך". היה שובב, שנון וכריזמטי. סחף אחריו חברים רבים שהיו מבלים בביתו ימים ולילות, יושבים על המרפסת, מדברים וצוחקים. היה חניך בתנועת "הצופים", בשבט "להבות", ואחר כך מדריך אהוב ודומיננטי.
ניגן בגיטרה, עסק בספורט, במיוחד באומנות הלחימה קפוארה, טייל בטבע, ומדי פעם נסע עם חבריו לסיני. ליצן וסטנדאפיסט, אומן משחקי מילים, שהביע את עצמו בעל-פה ובכתב באופן מקורי ויצירתי.
עם סיום לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל בשנת 2005 ושובץ בפיקוד הצפון. בזמן הטירונות בבסיס "ניצנים" (מחנה יהושע) בדרום התלונן על כאבים ברגלו. לאחר שורת בדיקות בבית החולים "רמב"ם" בחיפה התברר שהוא סובל מגידול ממאיר בברך הימנית. "מכאן ואילך", כתב עידן, "לא הבנתי כלום ממה שהיה לרופא להגיד לי". כשהתקשר לחבריו כדי לגייס אותם לעזרתו, הם היו בטוחים שזו עוד מתיחה שלו, מכיוון שהתאריך היה, במקרה, אחד באפריל.
עידן אושפז, עבר ניתוח בברך וטיפולים כימותרפיים, ירד במשקל עשרים קילוגרם, ואחרי עשרה חודשים של מאבק חזר לחייו הרגילים. תחילה טייל ברחבי העולם – בארצות הברית, אנגליה, יוון, טורקיה, קפריסין, קרואטיה ואיטליה, בילה רבות ותכנן תוכניות לעתיד. נרשם ללימודי משפטים, שכר דירה וחיכה לתחילת שנת הלימודים.
ואז, אחרי אחד-עשר חודשי הפוגה, בבדיקה שגרתית התגלתה גרורה בריאה. בדיוק ביום הראשון ללימודים נאלץ עידן להתאשפז. ובלשונו: "מתברר שיש יום יותר מבאס מזה שבו מאבחנים אצלך סרטן; היום שבו מודיעים לך שהוא חזר". שוב עבר ניתוח, כימותרפיה ושיקום, אך כעבור חודשים אחרים נמצאה גרורה שנייה בריאה.
אחרי שעבר ניתוח נוסף, חיפש דרכים אחרות להיאבק בסרטן. הוא פנה לרפואה האלטרנטיבית, לרפואה סינית והודית, נסע לסלובניה ועבר שם סדנאות של העצמה ודמיון מודרך, שינה את אורח חייו והפך לטבעוני. המאמצים נשאו פרי והוא הרגיש בריא מבחינה נפשית ופיזית.
באותו זמן הקים עם שלושה מחבריו את האתר "ממאיר", שסיפק מידע נגיש לבני נוער שחלו בסרטן, ואפשר להם לשתף בקשיים, לתמוך זה בזה ולהתמודד עם הסרטן בעזרת הומור. היו באתר פורום גולשים ששמו "כת הסרטן", מדור אסטרולוגיה שבו מזל אחד (סרטן), לא מעט בדיחות שחורות, וגם השיר הזה, שכתב עידן: "לסרטן שלי ארבע גרורות, / ארבע גרורות לסרטן שלי. / לולא היו לו ארבע גרורות, / לא היה זה הסרטן שלי. / הסרטן שלי עושה לי בחילה, / יש לי בחילה מהסרטן שלי. / לולא הייתה לי וואחד בחילה, / לא היה זה הסרטן שלי". עם הזמן צבר האתר תאוצה, והרבה צעירים שמתמודדים עם סרטן שאבו ממנו כוחות.
במחלקה האונקולוגית ברמב"ם, שבה עידן טופל, כולם אהבו אותו. הוא עודד את המטופלים האחרים, וגם ברגעיו הקשים ניגן, שר וצחק עם חבריו. "החדר שלו הקרין אור ותקווה לאנשים אחרים", אמר חברו. עידן גם ארגן מסיבה גדולה בהשתתפות אומנים, ביקש חסות מבנק לאומי, ואת הרווחים מהאירוע תרם למחלקה.
בהמשך התאושש מניתוח נוסף, הפעם בעמוד השדרה, ואף תכנן להופיע עם חבריו בבמות פתוחות כנגן גיטרה ומפוחית, אבל אז חלה הידרדרות במצבו.
עידן שניר נפטר ביום כ"א בכסלו תשס"ח (1.12.2007). בן עשרים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקריית ביאליק. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.
ספדה לו אימו: "כל כך הרבה סבל פיזי ונפשי עברת במחלה הארורה, ועם כל זאת היית מסוגל לחשוב על סבלם של ילדים חולים אחרים, שאת חלקם אפילו לא הכרת, לדאוג להם ולעודד אותם, להעביר להם כוח ואנרגיות חיוביות. זו הגדולה שלך. את הכוח והאופטימיות ינקתי ושאבתי ממך. אתה השארת חותם בעולם שלנו. כל כך הרבה אנשים אוהבים אותך, ואני – אני גאה להיות אימא שלך.
זכיתי לחבק, לנשק וליהנות ממך כמעט עשרים ושתיים שנים. זה כל כך מעט, ולכן זה מוביל אותי לחשוב ולהבין שכאילו באת לעולם הזה לתפקיד מסוים, תפקיד טהור, ועשית אותו ללא ספק בשלמות אדירה – וזהו! תם התפקיד! וביום שבת בורא עולם ביקש אותך חזרה לידו – יום של צדיקים. אין בי כעסים, אין לי שאלות, יש בי עצבות ענקית, ואני רוצה להבטיח לך שאאסוף את עצמי ולא אתן לשכול להציף את הבית, כי בוודאי לא היית מרשה לנו זאת. אני מתגעגעת אליך בטירוף וכל יום נעשה קשה מקודמו. רציתי לספר לך שביקשתי מהחברים הנפלאים שלך להמשיך לבוא אלינו, כאילו אתה בבית כמו קודם.
היה שלום, בן יקר, ותנוח שם למעלה – למעלה, אני מתכוונת בגן עדן. ברור לי שזה מקומך".
לזכרו של עידן הקימו הוריו פינת הנצחה בביתם; בבית ספר "אורט קריית ביאליק" שבו למד הוציאו לאור ספר לזכרו; הוא מונצח גם באתר של תנועת "הצופים"; כמו כן, יאיר לפיד, שקיים איתו ריאיון על האתר "ממאיר" ועל ההתמודדות עם הסרטן, שידר כתבה לזכרו ב"אולפן שישי" בערוץ 2.