בנם של טליה ועמית. נולד ביום ל' באדר א' תשס"ה (11.3.2005) בפתח תקווה. אח לארי, נריה ויהלי.

עירא יאיר גדל והתחנך בפתח תקווה, למד בבית הספר היסודי "אורנים", בחטיבת הביניים "פיינשטיין" ובתיכון "ברנר" בעיר.

ילד שמח, רגיש, חכם ומלא בנתינה, שתמיד שמח לעזור ולעשות למען אחרים. בעל חיוך כובש, צחוק מדבק, חוש הומור סוחף וכריזמה בלתי נגמרת.

בכל מקום אליו הגיע היה במרכז העניינים, אהוב על כולם ומחבר בין כולם. הוא הפיץ סביבו אור, שמחה ואנרגיות טובות, ידע לראות את הטוב בכל אדם וגרם לכל מי שהיה בקרבתו להרגיש מיוחד.

ליבו הרחב היה מלא באהבה לחבריו, לבני משפחתו, שאליהם היה קשור מאוד, ולכל אדם באשר הוא. לקרוביו שימש כחבר אמת וכאיש סוד, יצר קשרים חזקים ומלאי עומק וגרם לכולם להרגיש בנוח לשתף אותו. ברגעי משבר או קושי ידע בדיוק איך לנהוג ומה לומר כדי לעודד, לחזק ולעזור, והשרה סביבו רוגע ותחושת ביטחון.

הוא היה ילד טבע, אהב את הים, נהנה לטייל, לדוג ולעבוד את האדמה. ניצל כל רגע כדי לחגוג את החיים, לרקוד ולבלות בחיק המשפחה ועם חבריו הטובים. בנוסף, אהב מאוד מוזיקה ולמד לנגן על אורגן בכוחות עצמו. מעולם לא חשש מאתגרים, ניגש אליהם בשמחה ובאומץ והתנהל על פי המוטו: "לחיות בלי פחד, עם חיוך על הפנים".

בתיכון למד במגמת מדעי המחשב אך אהבתו האמיתית הייתה מגמת תקשורת שבה לקח חלק פעיל בפרויקטים, השתתף במספר סרטים ובקליפים שהופקו על ידי המגמה והפגין כישרון משחק מרשים. "תמיד חשבתי שאראה אותך יום אחד על המסך הגדול, תמיד היה לך את זה", כתבה אימו, טליה.

אהבת חייו הייתה מאי, חברתו לחיים. הקשר ביניהם היה עמוק ומלא אהבה, היא היוותה חלק מרכזי ומשמעותי בחייו וביחד הם חלמו על עתיד משותף.

חלומו הגדול של עירא לא עסק בחיי הזוהר אלא רחוק מכך, הוא רצה להקים חווה ולחיות בה בפשטות ובצנעה, הרחק מהמולת החיים המודרניים.

הוא סימן לעצמו את הקמת החווה כמטרה, אך עוד לפני כן הקדיש את עצמו להגשמת חלום בוער יותר – לשרת כלוחם בצה"ל. למרות שיכל ללכת למסלול טכנולוגי, עירא התעקש להתגייס ליחידה קרבית, התאמן במסגרת "כושר קרבי" ובאימונים אישיים, ואף עבר מיונים לטייס אך ויתר על כך כי ידע שהוא רוצה להיות לוחם ושאף להמשיך את דרכו של אחיו הגדול שלחם בחטיבת "גולני". עם זאת, ידע כי לא משנה מה התפקיד שיקבל, ייתן בו את כל כולו.

ב-8.8.2023 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון, כלוחם בגדוד 75 של חטיבה 7 (עוצבת "סער מגולן"). הוא אהב את הגדוד, את הטנק, את השירות וחש גאווה גדולה למלא את תפקידו.

את הטירונות עבר במחנה שיזפון שבדרום הנגב, והמשיך שם גם להכשרה. לאור יכולותיו הגבוהות וביצועיו המרשימים, עירא עתיד היה לצאת לקורס מפקדי טנקים מיד עם סיום המסלול.

חודשיים לאחר שהתגייס, בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל.

בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עירא היה עדיין בעיצומה של ההכשרה כשהחלה המלחמה. יציאתו לקורס מפקדי טנקים נדחתה, ובעקבות אילוצי המלחמה הוכשר כנהג טנק, כחודש לפני סיום הכשרתו מאחר שנוצר חוסר בנהגים הוא התנדב לעלות לגדוד 75, לפלוגה המבצעית, פלוגת "מחץ". הוא השתתף בשלושה סבבי לחימה בשטח רצועת עזה כנהג טנק. הוא לחם בגבורה, במסירות והתגאה לתרום את חלקו להגנה על ביטחון המדינה ולהשבתם של החטופים.

בסבב האחרון נכנסה יחידתו לרפיח ביום הזיכרון לחללי צה"ל. יום למחרת ביום העצמאות השבעים ושש למדינה, יום שלישי 14.5.2024, עירא נהרג בתאונה מבצעית בעת לחימה ברפיח שבדרום רצועת עזה.

רב-טוראי עירא יאיר גיספן נפל בקרב ביום ו' באייר תשפ"ד (14.5.2024). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

אביו, עמית, כתב: "אשר יגורתי בא לי. חרב עלי עולמי. הבן היפה, החכם, הגיבור והאמיץ שלי נפל בקרבות בעזה. עירא יפה שלי, כמה אני אוהב אותך, רק אלוהים יודע. לא יודע איך אמשיך בלעדיך, ילד יפה ואהוב שלי. תמשיך לשמור עלינו, אוהב אותך הכי בעולם".

ארי אחיו הגדול ספד לו: "עירא אחי היקר, אני עדיין לא תופס שאתה לא כאן איתי. היית מעבר לאח בשבילי, היית חבר אמת לחיים, היה בינינו חיבור מיוחד. אני זוכר כל כך הרבה פעמים שישבנו רק שנינו ופשוט דיברנו על החיים במשך שעות, צחקנו, חשבנו על תוכניות לעתיד ואיך נטרוף את העולם ביחד. תמיד היית הילד הבולט בחדר, חכם, יפה, כריזמטי עם חיוך כובש שמפיץ אור. לא משנה כמה אני אנסה להסביר במילים לא אוכל לתאר אפילו חצי ממה שהיית. אתה ההגדרה למלח הארץ, גיבור אמיתי, גיבור ישראל. אהבת את הארץ והיית מוכן לעשות הכול למענה, בלי טיפה של פחד, עם חיוך על הפנים"

מאי חברתו ספדה לו: "אם הייתם שואלים אותי את מי הייתי לוקחת איתי לאי בודד התשובה שלי תמיד הייתה עירא. ואין לי אפילו איך להסביר את זה, צריך להכיר בשביל לדעת שאין בן אדם שישרוד את זה טוב יותר ועוד יעשה את זה כיף. כמה שהוא יכחיש את זה הוא היה טוב בכול, ידי זהב היו לו והכול בכזאת טבעיות, בלי מאמץ, פשוט עושה מהלב, פשוט ילד שהוא לב. נדיר לפגוש אנשים כאלה שגורמים לכולם להרגיש בנוח, שייכים, אהובים, רגועים רק מעצם הנוכחות שלהם.

ילד מצחיק וחינני וכל כך מיוחד, יצא לי לא פעם ולא פעמיים לכתוב לו 'אתה ההוכחה שמלאכים יש לא רק בשמיים'. אין פלא שאלוהים רצה אותך קרוב עירא שלי".

שי, שהיה מחנכו של עירא, ספד לו: "אי אפשר להגיד את השם של עירא בלי להגניב איזה חיוך... הוא היה הדבק של הכיתה, ילד שובה לב, מלא ברוח שטות חיובית כזו, אי אפשר היה באמת לכעוס עליו. מאוד אהוב ואהוד על חבריו, רצה ושאף להיות לוחם – ונלחם על זה".

משפחתו פועלת בכמה פרויקטים להנצחתו, בהם:

בתיכון "ברנר" שבו למד שופצה מגמת התקשורת ונקראה על שמו כהוקרה למעורבותו ולכישרונו.

בעיר פתח תקווה נקראה חורשה על שמו "חורשת עירא", מקום ירוק המחבר אנשים לטבע כפי שאהב.

בנוסף מוקמים מיזמים נוספים של חיבור לטבע, יצירה ומשמעות, תחומים שאפיינו את עירא בחייו.

עירא מונצח בפרויקט הזיכרון "קווים לדמותם", ובעמודי זיכרון ברשתות החברתיות: באינסטגרם תחת השם remember_iragispa. עמוד נוסף לזכרו נפתח באתר memoriz.plus.

בסניף בני עקיבא בשעריה, בשכונה שבה גדל נקרא צוות נחשון על שמו "נחשון עירא", והם החליטו להכניס ספר תורה לעילוי נשמתו.

עירא הותיר אחריו חלל עצום, כתבו בני המשפחה, אך דרכו, רוחו, אהבתו ואורו ממשיכים לפעום בכל מי שזכה להכיר אותו בחייו וגם באלו שזכו להכירו לאחר מותו.