בנם הבכור של מזל וחיים. נולד בי"א בתשרי תשכ"ז (25.9.1966) בירושלים.

עמי גדל והתחנך בבית שמש. ילד חכם, טוב לב ואהוב על הבריות. למד בחטיבת ביניים ובתיכון "שייבר" בעיר. מכריו תיארו נער סקרן וחובב הרפתקאות שחיפש תמיד את האתגר הבא. באישיותו הכובשת, בחוש הומור שנון ועם ניצוץ שובב בעיניים, הצחיק את חבריו עד דמעות ורומם את מצב הרוח.

עמי היה איש של מרחבים, של ים. במיוחד אהב את הכנרת, שם הרגיש בבית - רגוע, חופשי ומאושר.

בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. עמי היה העוגן של הבית. הוא כיבד את הוריו, טיפח קשר קרוב עם אחיו ואחיותיו ועמד תמיד לצידם.

בשנת 1984 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גולני".

בשנת 1986, בעת שירותו הצבאי, יצא לטיול בכנרת, נפל ונפצע קשה. בעקבות הפציעה הפך למשותק בכל גופו. הוא עבר שיקום ארוך, שוחרר מהצבא והוכר כנכה צה"ל.

לאחר הפציעה, עבר עם משפחתו להתגורר בתל אביב.

עמי לא הניח לקושי להגדיר אותו או לצמצם את מקומו בעולם, ונוכחותו הייתה בולטת בבית. למרות מוגבלותו, המשיך להיות עמוד התווך של המשפחה, האדם שמתייעצים עמו ושואבים ממנו ביטחון. הוא עזר ככל יכולתו לאחיו ולאחיותיו, תמך, סייע והשרה אווירה טובה.

גם עם בני המשפחה המורחבת שמר על קשר קרוב. כשנולדו לו אחיינים, עמי היה הדוד המפנק והאהוב, שהילדים מצפים בקוצר רוח למפגשים עמו.

עמי היה אספן יינות מושבע. הוא היה בקי בהבדלים הדקים בין זנים ואזור גידול שונים. לצד אהבתו ליין, העריך גם משקאות מיוחדים ושוקולדים איכותיים.

הכול הכירוהו כאיש רחב לב, מלא נתינה, דאגה ואכפתיות. בכל מקום שבו היה, הפיץ אופטימיות ואור.

עמי נפטר באוקטובר 2008, לאחר הידרדרות במצבו.

עמי דמרי נפטר ביום כ' בתשרי תשס"ט (19.10.2008). בן ארבעים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בבית שמש. הותיר אחריו הורים, אחים ואחיות.

כתבה אימו מזל: "בן יקר ואהוב שלי, אין מילים שיכולות לתאר את הגעגועים שלי אליך. אתה חסר לי בכל יום שעובר, המחשבות לא מפסיקות. אני אוהבת אותך כל כך".

אחיו אריק כתב: "אח יקר, השנים עוברות מאז הלכת לעולם שכולו טוב... אך הגעגועים לא פסקו... אוהב אותך, אתה תמיד איתי בלב, אחי הגדול".