בתם של תמי ואבי. נולדה ביום י"ז בשבט תשס"א (10.2.2001) בנהריה. אחות צעירה לעידו ואחות בוגרת לעילאי.

עמית, תינוקת עם תלתלי זהב ועיני תכלת בורקות, נולדה למשפחה שורשית, נטועה היטב בקורות העם, המדינה והאדמה, שהגשימה את הציונות הלכה למעשה. ראשית חייה עברו עליה בנעימים בין הבית שבנהריה למסגרות החינוכיות שבקיבוץ שמרת, שם בילתה בבית התינוקות, ביקרה בפעוטון ובגן הילדים והפיצה סביבה אור וקסם. "היית ילדה לתפארת," כתבה אימה, "יפה, מדהימה. מגיל קטן היית דעתנית, ידעת מה את רוצה, ומוכנה תמיד לעזור לאחרים. ראינו שנולדת לגדולות ושצפוי לך עתיד מזהיר."

את חינוכה היסודי רכשה בבית הספר "גוונים" שבקיבוץ עין המפרץ, והתגלתה כתלמידה טובה שהאירה פנים לכולם, דגלה באהבת חינם ושימשה הדמות המפשרת והמגשרת בכל ויכוח. "אי אפשר היה שלא להתאהב בה," כתבה חברת המשפחה, "היא משכה את כל מרכז החדר אליה – עוצמות של נפש יפה, דיבור קוהרנטי, דיוק, מיקוד, נחישות ואנרגיות חיוביות."

עמית אהבה להתנסות בכול, טעמה מזה וגם מזה, ולאורך השנים השתתפה בחוגים רבים: שחייה, טניס, קראטה, רכיבה על סוסים – ואפילו למדה פיתוח קול. "כולך שמחת חיים וצחוק תמידי," כתבה דודתה דינה, "ילדת סנדוויץ' אמיתית – כמו בספרים. כל מה שנגעת בו הפך לזהב."

בסיום כיתה ו', בעקבות מעבר משפחתה לקיבוץ אדמית הסמוך לגבול עם לבנון, נאלצה להיפרד מחבריה לכיתה. לא היה זה שינוי פשוט עבורה, וכדי להקל על עצמה ביקשה לאמץ כלב שבחרה בעצמה, ושמו בישראל – כתם.

עם עלייתה לחטיבת הביניים של בית הספר התיכון "מנור-כברי" שבקיבוץ אילון, שניקז אליו תלמידים מכל יישובי הסביבה, החל פרק חדש בחייה. גם כאן התבלטה עמית בכישוריה, בחיוך ששכן בקביעות על פניה, בנתינה שבאה מעומק הנשמה, וביכולת להקשיב באמת ולתת עצה חכמה לכל אחד. "כמה עוצמה הייתה בך להניע אנשים להשגת המטרות שלהם," כתבו בני משפחתה, "כמה חדה ומדויקת היית עם המון רגש והכלה ואהבה אין-סופית שידעת לתת לכל אחד ואחד."

בכיתה ט' יצאה לקורס מד"צים (מדריכים צעירים), ועם סיומו החלה להדריך בתנועת הנוער "בני המושבים". הפעילות בתנועה חידדה את יכולות ההובלה וההנהגה שלה, זימנה לה מפגשים עם ילדים ובני נוער מכל רחבי הארץ, והיכולת להנחיל לצעירים ממנה את הערכים שהתחנכה עליהם – אהבת האדם ואהבת המדינה – הסבה לה גאווה. ככל שהתרחבו מעגלי ההיכרות של עמית כך הלכה רשימת חבריה החדשים והתארכה; עם כולם שמרה על קשר לאורך זמן ובלב כולם השאירה את חותמה.

את לימודיה בכיתות י–י"ב עשתה בכברי, בחטיבה העליונה של "כברי-מנור". היא בחרה ללמוד במגמת כימיה, והרחיבה את מספר יחידות הלימוד גם בביולוגיה. הצטיינה בלימודים בלי להשקיע מאמצים רבים מדי, אהובה מאוד על המורים, וכמו בכל שאר מסגרות חייה – פופולרית ומוקפת חברות וחברים טובים. בתקופה זו הפכה ידידותה עם בן קיבוץ אילון, שהכירה עוד מתקופת הלימודים בחטיבה, למערכת יחסים זוגית שנמשכה כשנה וחצי.

עמית תמיד חיפשה את הריגוש הבא, ולרגל יום הולדתה השישה-עשר ביקשה בתור מתנה להטיס מטוס. בהמשך אותה שנה ביצעה צניחה חופשית והוכיחה כי עבורה השמיים אינם הגבול, וכי אומץ לב, תעוזה והשראה עוברים במשפחה מדור לדור.

כבת למשפחה שרבים מבניה שירתו כקצינים בצה"ל, ושאף ידעה שכול והקרבה – סבה, רב-סרן שמואל איטח, נפל במלחמת יום הכיפורים בקרב בתעלת סואץ, שבע שנים לאחר אובדן אחיו, רב-שוטר יהושע איטח, שנפל בעת שירותו במשטרת ישראל – חיפשה עמית את הדרך שבה תוכל לתרום את המרב למדינה. לקראת הגיוס זומנה למיונים לקורס טיס וליחידות מסווגות נוספות, אך לבסוף בחרה במסלול מאתגר של חיל המודיעין ויועדה לתפקיד ייחודי, רגיש ומשמעותי.

ב-28 ביולי 2019 התגייסה לצה"ל והוצבה בחיל המודיעין. לאחר הטירונות והכשרה בת שלושה חודשים וחצי נשלחה לפיקוד הצפון, ושירתה ביחידה 9900 – יחידה העוסקת באיסוף ובפיענוח מודיעין חזותי-גאוגרפי.

בנובמבר 2020 יצאה לקורס קצינים, המשיכה להשלמת קציני מודיעין וסיימה בהצלחה. באפריל 2021 שובצה לתפקידה החדש – ראש חוליית פו"ש (פיקוד ושליטה) בענף השטח במודיעין בפיקוד הדרום, וזאת על רקע הסלמה ביטחונית והתחממות בגזרה.

במאי 2021, חודש לאחר כניסתה לתפקיד, החל מבצע "שומר החומות" ברצועת עזה שבמהלכו הובילה עמית את אחד התחומים המודיעיניים החשובים והמכריעים. הגם ששירתה רק זמן קצר בתפקיד החדש הצליחה להדביק במהירות את הפערים, למלא את משימותיה למופת וללוות את חייליה באופן מעורר השראה. "מעבר למקצועיות שלה," כתב אחד החיילים שעבדו מולה במבצע, "היא הצליחה לשמור על חיוך ואווירה טובה על אף הלחץ והקושי." חבריה ליחידה סיפרו על קצינה מצטיינת, מקצועית, חדורת מטרה, אסרטיבית, מפקדת בחסד עליון ו"הבחורה עם הלב הכי גדול שיש" – קרן אור המפיצה שמחת חיים מידבקת, חיוך וצחוק.

עמית הייתה גאה ומאושרת בתפקידה, והמפקדים, שתלו בה תקוות לעתיד, כבר החלו לדבר איתה על המשך שירות במסגרת צבא הקבע. "עשית את הכול על הצד הטוב ביותר," כתבה המפקדת הישירה שלה, "היית מיוחדת, ערכית ושורשית. רצית להיות מדריכה בבה"ד 1 [בית הספר לקצינים של צה"ל] כי האמנת בשליחות. לא פחדת לפקד, והיית ראשונה לכל משימה."

בתקופת שירותה התחדש הקשר עם שחר, והם שבו לבלות ביחד. בחופשות סוף השבוע נהגו לשים תרמיל על הגב ויצאו לטייל בנחלי האזור וברמת הגולן. הם אהבו במיוחד להעביר את השבת עם כל החברים בקמפינג ירדנית – גן עדן קטן ויפהפה במורדות הירדן הדרומי.

בליל 5–6 בפברואר 2022, חמישה ימים לפני יום הולדתה העשרים, נסעו עמית ובן זוגה עם חבר נוסף לבילוי בקולנוע בנהריה. בדרכם חזרה לקיבוץ אילון, בכביש 899, סמוך למושב יערה, סטה הרכב שנסע מולם מנתיבו והתנגש ברכבם בעוצמה רבה. עמית נלכדה ברכב המחוץ, ורק לאחר מאמצים ממושכים הצליחו כוחות ההצלה לחלצה. היא הובהלה לבית החולים עם פגיעה רב-מערכתית קשה, ולאחר ניסיונות מאומצים בחדר הניתוח נאלצו הרופאים לקבוע את מותה. שחר, בן זוגה, נפצע באורח אנוש ואיבד אחת מרגליו, וחברם נפצע קשה.

סגן-משנה עמית איטח נפלה בעת שירותה ביום ה' באדר א' תשפ"ב (6.2.2022), והיא בת עשרים. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בחדרה, לא הרחק מקברו של סבה. הותירה אחריה הורים, אח ואחות. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סגן.

על מצבתה חקקו בני משפחתה את צוואתה הבלתי כתובה: "הריני מקבל על עצמי לאהוב אהבה שאינה תלויה בדבר".

מאות בני אדם ליוו את עמית בדרכה האחרונה, ובהם ראש אגף המודיעין, קצינים בכירים בפיקוד הדרום וראשי ציבור.

ספדו לה בני משפחתה: "השמש של כולנו כבתה ברגע. עמית הייתה קסם מהלך, וכל זיכרון בה מלווה חיוך ענק שמהול בעצב, כי זאת מי שהיא הייתה – השמחה והאור של כל הקרובים אליה."

במלאות שנה לנפילתה כתבה אימה: "עמית, כמה היית משמעותית עבורנו, בצניעות שלך, בצחוק המתגלגל שרק מלשמוע אותו הוא היה מעלה בי חיוך, בחוכמה ובתבונה, בקסם האישי שלך. ... היית ילדה מדהימה, משאלת ליבה של כל אימא, היית גאווה עצומה לכולנו. ... הייתי מתרגשת בכל סופ"ש שהגעת הביתה, מלשמוע את הצעדים שלך במדרגות, לראות אותך במטבח מבשלת, עונה על תשבצים, משוחחת איתנו, מספרת לנו חוויות מהשבוע החולף וצוחקת. החיבוק החזק והעוצמתי שלך, הנשיקה שלך כשיצאת בכל פעם מדלת הבית, והריח שלך, עמית, אני מנסה לשמור אותו, אבל הוא כבר מתפוגג ונעלם. ... אין יום שעובר שאני לא מתייעצת איתך במחשבות שלי, מדמיינת אותך עונה לי את התשובה הכי אופיינית לך: 'אימא, תעשי מה שהכי טוב בשבילך,' אבל הקול שלך אומר את זה קצת אחרת. ... הגעגוע לא פוסק לרגע, ואת מלווה אותי בכל צעד שאני עושה. לא נשכח את האור שהפצת לכל עבר ואת התלתלים הבהירים הארוכים ואת העיניים הכחולות שלך."

בני משפחתה של עמית החליטו להנציח את זכרה לאור דמותה, מורשתה וצוואתה – להמשיך לחיות, לטייל, ליהנות מכל רגע ולדגול באהבה שאינה תלויה בדבר. הם הקימו בפארק אדמית, הסמוך לקיבוץ, את האנדרטה "בשביל עמית" שבה, לצד טביעות נעליה, מוטבעות המילים: "ילדה טובת לב, אהובה ואוהבת, חכמה, נדיבה, סקרנית, רגישה, בעלת חוש הומור, אוהבת ארץ ישראל ונופיה וטיילה רבות בשביליה." בחג הסוכות תשפ"ג, אוקטובר 2022, יצאו בני הנוער של אדמית לטיול נודד שהוקדש לזכרה – בנחל דישון, בקרן נפתלי ובעמק החולה.

עוד הונצחה עמית בקיר זיכרון בפיקוד הדרום ובהכנסת ספר תורה לבית הכנסת של הפיקוד; באתר האינטרנט "גל-עד לזכרם" של עיריית חדרה ובפרק "הנצחת הנופלים" באתר האינטרנט של המרכז למורשת המודיעין. דף לזכרה מופיע באתר האינטרנט של המיזם "מתכון עם זיכרון", הכולל מתכון ל"קציצות בשר עמית" – המנה שהכי אהבה לאכול.