בנם של פנינה ויוסף. נולד ביום ח' בניסן תשס"ג (9.4.2003) במושב יושיביה הסמוך לנתיבות. אח לנועה, הלל ומרים.

עמית גדל והתחנך ביושיביה, למד בבית הספר היסודי המקומי והמשיך לפנימיית "בויאר" בירושלים. מחנכיו סיפרו שהיה נער טוב לב עם נוכחות נעימה ושקטה, שאהב ספורט, היה אהוב מאוד על חבריו ותמיד נהג בכבוד ובנועם לכל אדם.

לפני הגיוס לצה"ל התחיל להשקיע באימוני כושר קרבי, במטרה לשרת כלוחם. הפרופיל הרפואי שנקבע לו לא אפשר גיוס לתפקיד קרבי, ולכן עמית החליט לדחות את הגיוס בשנתיים ולהיכנס למסלול לימודי עתודה.

ב-2.4.2023 התגייס לצה"ל ושירת כחוקר במשטרה הצבאית. 

עמית היה אדם רציני ושאפתן, שידע להציב לעצמו מטרות ולחתור אליהן בנחישות ובחיוך, מבלי לוותר לרגע. הוא אהב את החיים וניצל כל רגע בהם, נהנה במיוחד לארח וכל מכריו ידעו שדלתו תמיד פתוחה. 
בכל הזדמנות נתן מעצמו לאחרים והיה מוכן לעשות הכול למען האנשים שאהב. כך, מספרים בני משפחתו שגם כשחזר מהצבא לסוף שבוע קצר, היה מסוגל להתקלח ומיד לצאת ולנסוע מרחק רב בשביל חבר שלא פגש כבר הרבה זמן.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

ביומה הראשון של המתקפה, עמית היה בביתו בחופשה מהצבא. יחד עם בני משפחתו הכניס לביתם ניצולים מפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", שברחו והגיעו למושב.
בעקבות המצב, החליט לעשות הכול על מנת להיות קרבי ולהצטרף ללחימה. הוא ניגש לוועדות רפואיות, הגיש את כל הטפסים הנדרשים ולא ויתר עד שבסופו של דבר הצליח והועבר לתפקיד לוחם בחטיבת "גבעתי". האפשרות לשרת כלוחם הייתה עבורו זכות אמיתית והגשמה של חלום ישן, והוא ביצע את תפקידו בגאווה רבה.
אחרי שסיים בהצלחה את מסלול ההכשרה, הוצב בגדוד "שקד" של החטיבה ושירת כקשר של סגן מפקד הפלוגה המבצעית. יחד עם חבריו לגדוד, נכנס ללחימה בשטח רצועת עזה. במהלך הלחימה, בה נפלו כמה מחבריו, מילא את תפקידו במסירות, במקצועיות, באומץ ובנחישות, הפגין מוטיבציה גבוהה, ועשה הכול על מנת להוביל ולהצטיין. מפקדיו העריכו אותו מאוד וחבריו לשירות ראו בו מודל לחיקוי. 

ב-18.8.2024, בעת פעילות מבצעית בעיר רפיח שבדרום הרצועה, עמית נפגע מרסיסי טיל RPG שנורה לעבר הכוח שלו. הוא פונה לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע והוגדר כפצוע באורח קל. אחרי הטיפול נשלח למנוחה בביתו, אך כל שרצה היה לשוב להילחם עם היחידה וכבר כעבור יומיים חזר לצוות שלו.
כחודש לאחר מכן, ביום שלישי, 17.9.2024, השתתף בסריקות לאיתור אמצעי לחימה בשכונת תל סולטאן שברפיח. במהלך סריקה של אחד המבנים בשכונה, התפוצץ מטען שהוטמן במקום. עמית נפגע בפיצוץ ונהרג.

סמל עמית באכרי נפל בקרב ביום י"ד באלול תשפ"ד (17.9.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בנתיבות. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

אחותו, נועה, ספדה לו: "עמית, חיים שלי, הגאווה הפרטית שלי, הסיבה שאני מסתובבת עם חזה נפוח. היית הגב שלי והחצי שלי. אתה האח הכי טוב, הלוחם הכי טוב והבן אדם הכי טוב... עמית היה הגבר הבכור במשפחה, כל מה שהוא רצה להשיג הוא השיג בחיים, אבל מעולם לא פגע באף אחד, הכול בצניעות. אם זה לא הכי טוב אז הוא לא עושה".

"עמית, הנמשים שעיטרו את פניך העגולות היו ואינם", כתבה מורתו, אסתר. "כמה התאים לך להמשיך להיות חוקר. לו ידעת שפתם, כל הסודות מהנוחבות היית מגלה. איך לא. ספר קריאה השתלב בין ידיך בכל רגע אפשרי, הפלגת איתם לעולמות קסומים, רכשת ידע וחוכמה רבים.
"הפכת לבחור תמיר שבחר להיות לוחם ביחידה המהוללת 'גבעתי'. כמה קילומטרים צעדת כדי לקבל את הכומתה הסגולה. היית לוחם ראוי לחיקוי, ועתה אתה שוכן מתחת לפני האדמה. הלוואי שנהיה ראויים לך, תלמיד שלי".

עמית מונצח ב"מצודת יואב" – מרכז המורשת של חטיבת "גבעתי", הנמצא על כביש אשקלון-קריית גת.

אירוע יום הזיכרון השנתי של המועצה האזורית שדות נגב, שנערך בערב יום הזיכרון תשפ"ה (29.4.2025), הוקדש לזכרו של עמית.

עמודים לזכרו נפתחו באתרים memoriz.plus ו-noflim.