בנם של נועה ויצחק. נולד ביום ה' בכסלו תשס"ב (19.11.2001) בשוהם. אח לנדב ולעדי.

עמית גדל והתחנך בשוהם, למד בבית ספר יסודי מקומי ובישיבה התיכונית "אמי"ת" בשכונת כפר גנים, פתח תקווה.

מגיל צעיר שאף להגיע הכי גבוה שאפשר. על דלת חדרו היה תלוי שלט בו נכתב: "הרבה אנשים אומרים שהם רוצים להצליח ולא כולם מוכנים לשלם את המחיר כדי להצליח".

על הקיר בחדרו היה תלוי גם דגל ישראל גדול. עמית אהב את המדינה בכל מאודו, טייל לכל אורכה ורוחבה וראה את השירות בצה"ל כשליחות שבמסגרתה האזרח חייב לתת כל מה שיש לו למען ביטחון הארץ.

מגיל שש-עשרה ידע שישרת ביחידה מובחרת, ונהג לומר: "אם לא אני אז מי ישמור על המדינה שלנו?" כדרכו, הראה נחישות ודבקות במטרה והשקיע כל רגע פנוי באימוני כושר קרבי על מנת להגיע מוכן לגיבושים. אפילו בלילות, לא משנה מה היה מזג האוויר, נהג לצאת לשטח פתוח, לרוץ ולזחול הלוך ושוב כשהוא סוחב על עצמו ציוד שמדמה נשק ואפוד.

כשסיים את לימודיו בישיבה התיכונית החליט להצטרף למכינה הקדם-צבאית "קשת יהודה" הנמצאת במושב קשת שברמת הגולן. באחד הימים, התבקשו התלמידים במכינה לכתוב מאמר. הנושא שבחר עמית היה: "מיהו המנהיג האידיאלי", ותחת כותרת זו העלה שאלות בנושא מנהיגות וסקר את הנושא מזוויות תנ"כיות, היסטוריות ואקטואליות.

כחלק ממסקנותיו כתב: "יש מין תחושה כזאת שמנהיג חייב להיות 'האיש שהכי טוב בהכול'. ניקח לדוגמה מ"פ (מפקד פלוגה) בצבא. הוא לא הקלע הכי טוב בפלוגה, הוא לא החייל הכי מהיר וגם לא הכי חזק. בשביל זה החיילים בפלוגה הוכשרו. המ"פ הוכשר לפקד בצורה הטובה ביותר על חייליו כדי שיביאו לידי ביטוי את הכשרתם בצורה הטובה ביותר... להפוך את החיילים מאוסף של פריטים לפלוגה אחת שמתפקדת באופן מושלם".

בשנתו השנייה במכינה, אימן את כל תלמידי השנה הראשונה על מנת להכינם לגיבושי הסיירות. הוא גם ליווה צעירים רבים בשוהם לקראת הגיבושים, אימן אותם, ייעץ ותמך ועשה הכול בהתנדבות.

ב-7.4.2022 התגייס לצה"ל. שאיפתו הייתה להתגייס לסיירת מטכ"ל, הוא עבר שלושה ימי סיירות ושני גיבושים והגיע לשלבים מתקדמים. בהמשך שובץ כלוחם בסיירת הצנחנים. מתחילת דרכו בסיירת בלט ביכולתו לעמוד בסטנדרטים גבוהים, הפגין כישורים פיקודיים מרשימים ורגישות רבה לאחרים.

כבר בתחילת הטירונות העז לומר למפקד הפלוגה שלו: "אני הולך לשבת בכיסא שלך יום אחד". זו לא הייתה חוצפה, סיפרה אימו של עמית, זה היה חלום שבער בו והוא תפס בו בשתי ידיו ופעל להגשימו.

אחד מחבריו סיפר כי בבוחן המסלול שלו (מבחן כושר גופני), הודיעו המפקדים שמי שיעבור בהצלחה ישוחרר הביתה כבר ביום חמישי, ומי שלא יצליח – יישאר בבסיס וימשיך לנסות גם בשישי. עמית צלח את האתגר, אך אחד מחבריו נכשל ונאלץ להישאר בבסיס, יחידי מכל המחלקה. עמית החליט שהוא נשאר איתו, ובבוקר שישי קם איתו, השיג מגפון, רץ אחריו לאורך כל המסלול ועודד אותו, עד שעבר את המבחן בהצלחה.

מיד עם תום ההכשרה, נבחר לפקד על צוות צעיר יותר, ובזכות אישיותו המיוחדת הוביל את הצוות למצוינות.

עמית היה אדם רודף שלום, מלא אהבה ונתינה לזולת. אדם ערכי מאוד, ששם בראש מעייניו את ערך כיבוד ההורים ואת ערך החברות. על העולם הביט בעיניים שמחות, מלאות תקווה ואופטימיות, וחיוכו הכובש הצליח להאיר כל חדר.

לקראת סוף דצמבר 2023 היה אמור להתקדם לשלב הבא בשירותו הצבאי ולצאת לקורס קצינים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עמית היה בחופשה מהצבא בסוף השבוע של שמחת תורה, ובילה עם כמה מחבריו בווילה בצפון. עם פרוץ המתקפה חזר מיד הביתה, אסף את חפציו ויצא לכיוון יישובי עוטף עזה, כשהוא נפרד מבני משפחתו עם אותו משפט שאפיין אותו: "אם לא אני אז מי...?"

בימים הראשונים למלחמה הוביל את חייליו בלחימה ביישובי העוטף, ולאחר מכן החלו בהכנות ובאימונים לשלב הבא של הלחימה – כניסת כוחות קרקעיים לרצועת עזה.

עמית הוביל את חייליו בקרבות קשים ומורכבים בשטח רצועת עזה. באחד הימים, סייע בחילוץ כוח צה"ל שנכנס לאחד המבנים בצפון הרצועה וספג אש כבדה שלא אפשרה ללוחמים לצאת ולחלץ פצועים. בזכות גבורתו ותושייתו של עמית, חייהם ניצלו.

ברגעי ההפוגה הקצרים, ניהל יומן ובו כתב את תחושותיו ואת תובנותיו לצד משימות שהציב לעצמו למהלך המלחמה ולאחריה. בין היתר, עשה חשבון נפש וכתב על האדם שברצונו להיות ועל הצעדים שעליו לעשות על מנת להשיג זאת. הוא כתב גם על רצונו לצאת לקורס הקצינים שנדחה בעקבות המלחמה, על כך שבשל היעדר הטלפונים, נוצרת בין הלוחמים היכרות מעמיקה יותר, ובין התובנות הפיקודיות שכתב, הזכיר לעצמו: "לא לשכוח שהיית בנעלי החיילים שלך". אחד ממפקדיו תיאר את מסירותו לחייליו: "כשאני רואה את עמית אוכל, אני יודע שכולם אכלו".

ב-19.11.2023 חייליו חגגו לו יום הולדת בלב שכונת רימל שבעיר עזה. לדבריו, זה היה יום ההולדת הטוב ביותר שחגג בחייו.

כשבועיים לאחר מכן, התבשר מפקדו הישיר של עמית שאחיו נהרג בקרבות, ושוחרר מתפקידו. מפקד סיירת הצנחנים העביר את הפיקוד לעמית ולמעשה מינה אותו למלא מקום קצין בזמן הלחימה, למרות שלא עבר קורס קצינים.

יום למחרת, נקלע הכוח של עמית לקרב עקוב מדם בשכונת שג'עייה בעזה. עמית לחם בראש הכוח בעוז ובגבורה, עד שנהרג.

סמל עמית בונצל נפל בקרב ביום כ"ג בכסלו תשפ"ד (6.12.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

בני משפחתו כתבו: "תמיד ראה את האחר, את ה'שקוף'. את אותו זקן שצריך עזרה, את אותו נער שצריך עידוד, את החייל שיושב לבד... באחד הפנקסים שכתבת, שהתגלו לנו כאוצר בלום ומלא תוכן ערכי ומוסרי, כתבת: 'החייל שהכי מעצבן אותך הוא החייל שהכי זקוק לך... חובה עליי לזהות חיילים שקופים, לחברם ולהעצימם על מנת שיוכלו לצמוח'.... תודה שהקרבת את נפשך למען עמנו ומולדתנו. מתגעגעים כל כך ואוהבים עד אין סוף".

"עמית היה הבן אדם הכי נעול שאני מכיר", כתב חברו, גלעד. "ברגע שהוא החליט משהו, הוא יקרה לא משנה מה זה דורש. בערב יום הזיכרון האחרון היינו בבסיס, ועמית התלונן שהוא לא מספיק מרגיש אווירת יום הזיכרון. חמש דקות לפני כיבוי אורות עמית תופס אותי ואומר שהוא רוצה שניקח חלק בפרויקט – שניצור שולחן אוכל ריק לזכר נופל.

"אמרתי לו שאין לנו את המצרכים, אין מדפסת ומאוחר מדי בשביל זה, אבל עמית בשלו... במשך שעתיים השתרכתי אחרי ההליכה המהירה שלו... משיג מפתחות, פותח דלתות ומוצא את הכול... הוא הסביר לי איך הוא מעריך אנשים שהקדישו את החיים שלהם לטובתנו ושהמעט שהוא יכול זה להחזיר להם לפחות קצת".

עמית מונצח באתר בית הנשיא. בעמוד לזכרו, לצד תמונתו, מופיעה תמונת פתק שכתב ב-1.12.2023, חמישה ימים בלבד לפני שנפל: "ערב שבת. תחושה שהתחלנו במהלך היסטורי ועלינו לסיים בניצחון מוחץ. גאה להיות חייל בצבא ההגנה לישראל. שבת שלום". תמונת הפתק הוצבה גם על שולחנו של ראש הממשלה.

בית כנסת מפואר הנושא את השם "דרכי עמית" נבנה לעילוי נשמתו בשכונת כרמי גת בקריית גת.

בכניסה ליישוב מגוריו שוהם נקרא רחוב על שמו – רחוב עמית.

טירוני סיירת צנחנים ערכו מסע לזכרו.

בפודקאסט "קול זיכרון" הוקלט פרק לזכר עמית, בהשתתפות הוריו, איציק ונועה. הפרק ניתן להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים.

אחותו של עמית התגייסה לסיירת הצנחנים, ובסיום קורס מש"קיות ת"ש (תנאי שירות) שעברה הוענקה לה הכומתה שלו.

עמוד לזכרו נפתח באינסטגרם תחת השם remember.amit.bunzel. עמודים נוספים נפתחו באתרים remember.bio ו-memoriz.plus.