בנם של גלית וגיא ברק. נולד ביום ג' באב תשס"ד (21.7.2004) בפתח תקווה. ילד שני במשפחה. אח לנעם ויאיר.

עמית גדל והתחנך בראש העין. ילד חכם, צנוע ובעל חוש הומור ש"כל מילה שיצאה מפיו הייתה פנינה", כדברי יקיריו. למד בבית הספר היסודי ״טל״ בראש העין, ובהמשך בחטיבת ביניים ותיכון ״הבית של תמר״ בנתניה. שקט היה מקור כוחו. עמית בורך בשקט פנימי וחיצוני והתרחק מרעש ומהמולה. עלם חמודות, כריזמטי, ערכי וטוב לב, שהותיר רושם על סובביו. במהלך החטיבה והתיכון התנדב בעמותת קס"ם, קרן סיוע למשפחות נזקקות, שם ארז חבילות מזון והסיע אותן למשפחות.

בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך באחיו. הסב להוריו נחת וטיפח קשר חם עם אחיו ואחותו, שסיפרו כי היה מקור השראה ומושא להערצה.

ספורטאי בכל רמ"ח איבריו שכדורסל היה כל עולמו. בשנת 2010, כשהיה בן שש, התחיל לשחק כדורסל בראש העין והתאהב. עד מהרה התגלה כשחקן מוכשר, ובשנת 2019 עבר לקבוצות הנוער של מועדון "מכבי" פתח תקווה והגיע לקבוצת המצטיינים בנבחרת ישראל. מאמניו סיפרו על שחקן נשמה, קפטן, שהשקיע שעות ארוכות באימונים ונתן את כל כולו עד השנייה האחרונה במשחק.

כשהיה בן חמש-עשרה, עבר קורס מאמנים והפך לעוזר מאמן. עמית אימן ילדים צעירים בגילי תשע עד שלושה-עשרה ביישוב אורנית ובראש העין ועשה חיל. כעבור שנה, התקדם לתפקיד מאמן, ומנער ביישן הפך למאמן אהוב ונערץ.

חובב ספורט אתגרי. עמית נהנה מנהיגה ואהב מכוניות. בשנת 2018 יצא לטיול נהיגה באירופה עם אביו, שם נסעו ברכבי מרוצים. בגיל שמונה-עשרה, עשה קורס נהיגת מרוצים במסלול בערד. הוא אהב גם לעשות סקי, ומדי שנה יצא לחופשת סקי עם אביו ואחיו.

למרות שהיה יכול להמשיך בקריירה כספורטאי מצטיין, עמית בחר ללכת לשירות קרבי. במשחק כדורסל אחרון לפני הגיוס, הוא נקע את רגלו, אך למרות זאת לא הסכים לדחות את מועד הגיוס.

ביום 5.12.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל השריון בגדוד 71, עוצבת "ברק". למרות פציעתו, עבר את מסלול ההכשרה המפרך וסיים את מסע הכומתה בהצלחה. מפקדו תיאר חייל אהוב ומכבד אדם, לוחם בולט בפלוגה. עמית תמיד היה נכון לכל משימה וביצע אותה בחיוך על הצד הטוב ביותר. הוא אהב את השירות כנהג טנק, יומיים לפני נפילתו אושר לו לצאת לקורס מפקדי טנקים.

אדם עם לב ענק וחוש הומור מפותח שהצחיק את סובביו. בלט כחבר טוב ונאמן, תמיד הראשון לתת יד, לעזור, לתרום.

עמית הציב לעצמו מטרות ופעל בנחישות להגשימן. בפוסט באינסטגרם כתב: "לעולם לא תמצא קשת בענן אם תביט למטה".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

המלחמה התפשטה בימים הבאים גם לחזית הצפון, שם הוצבה יחידתו של עמית. ארגון "חיזבאללה" שיגר מלבנון ליישובי הצפון עשרות מטחי רקטות וכטב"מים (כלי טייס בלתי מאוישים).

בבוקר יום שישי 22.12.2023 עמית היה בפעילות מבצעית סמוך לקיבוץ שתולה שבגליל המערבי. ארגון "חיזבאללה" שיגר לעבר המרחב טילי נ"ט ופצמ"רים. עמית רץ לעבר הטנק ונהרג מפגיעה ישירה. באירוע נפצע קשה לוחם נוסף, שבהמשך נפטר.

רב-טוראי עמית הוד זיו נפל בקרב ביום י' בטבת תשפ"ד (22.12.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בראש העין. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

ספדה האם גלית: "עמית שלי, כמעט תשע-עשרה וחצי שנים זכיתי בך. אהוב שלי, תמיד היית ילד מיוחד וכך תישאר. כל כך אהבתי להיות אמא שלך. מי יחבק אותי עכשיו? כל כך אהבתי שקראת לי אימא. אני מקווה שאני ואבא הגשמנו את כל החלומות שלך. אני מבקשת סליחה שלא הספקנו לקחת אותך למשחק אן-בי-איי. אני מבקשת סליחה שלא הייתי איתך ברגעים האחרונים. במבי שלי, אני לא נפרדת ממך. איך אפשר? אני מחכה שניפגש".

אחותו נעם ספדה: "עמיתי שלי, במבי שלנו. איך הלכת ככה? איך השארת אותנו שבורים? היית האור בבית. השארת לנו חור בלב. אני מצטערת שלא הייתי שם בשבילך. איך אני אמורה להספיד אותך? איך אני אמשיך בחיים בלעדיך? עמית, אני אוהבת אותך בכל ליבי. הלב שלי לא שלם. לקחת חצי ממנו. אחי הקטן בן התשע-עשרה שתמיד יישאר אחי הקטן בן התשע-עשרה. אני מבטיחה לך שאני אשמור על אבא, אמא ויאיר. תמיד תהיה חלק מאיתנו. היינו שלושה אחים ונשאר שלושה אחים... אני גאה להגיד שאני אחותך הגדולה. בוא הביתה. בבקשה תחזור, אני מחכה לך".

בני משפחתו של עמית הקימו לזכרו אתר אינטרנט https://amitziv.co.il ובו מסופר סיפור חייו ונפילתו, מועלים תמונות וסרטונים, פעולות להנצחתו ומתכונים של מאכלים שאהב. באתר כתבו: "בן, אח, חבר, לוחם. בעצם, עמית תמיד איתנו, בכל מקום, בכל חוויה ובכל מחשבה. הרוח והערכים שלו מלווים אותנו".

הוקם עמוד הנצחה באינסטגרם - remember.amit.ziv.

בני משפחתו הפיקו כדורסל עם תמונתו והמשפט "No pain no gain" (מי שלא מתאמץ לא מגיע להישגים) - המשפט הזה היה מקועקע לעמית על זרוע ימין.

עמית תמיד חבש כובע, כתבו אוהביו, בין אם היה מטייל בעולם, בין אם היה יוצא עם חברים ובין אם היה בצבא. הכובע לא היה רק אביזר עבורו אלא גם דבר שאפיין אותו, אי אפשר היה לראות את עמית ללא כובע. לכן הפיקו גם כובעים לזרום עם הלוגו AZ ובצד האחורי המשפט שהיה הקעקוע שלו, "No pain no gain".

בשנת 2024 נערך בפתח תקווה טורניר סטריטבול (כדורסל רחוב) שהוקדש לזכרו של עמית.

עמותת קס"ם שבה התנדב חילקה משלוחי מנות ועליהם מדבקה עם תמונתו של עמית והמשפט: "עמית זה חבר. העוצמה שבשקט".