בנם של סוזן ואלפרדו מאריו. נולד ביום כ"ז בחשוון תשל"ה (12.11.1974) במושב נתיב העשרה שבחבל ימית בסיני. ילד שני במשפחה, אח ליגאל, נמרוד וגילעד (גילי).

עד גיל שמונה גדל עמית ("וקסי") בנתיב העשרה בפתחת רפיח, ילד אנרגטי ושמח. למד בבית הספר היסודי ביישוב אבשלום.

בשנת 1982, עם פינוי היישובים הישראליים מחצי האי סיני בעקבות הסכם השלום עם מצרים, עבר עם משפחתו למושב נתיב העשרה שהועתק לצפון-מערב הנגב, והחל ללמוד בבית הספר "ניצן" בקיבוץ ניצנים. מכיתה ז' למד בחטיבת הביניים בבית הספר החקלאי "כפר סילבר" ובתיכון למד בבית החינוך "שער הנגב". היה פעיל בתנועת הנוער "בני המושבים", עבר קורס מד"צים (מדריכים צעירים) והדריך קבוצה.

בגיל חמש-עשרה נרקם קשר זוגי בינו ובין עינת, בת המושב שהכיר מילדות. "באוטובוס, בדרך חזרה מכיוף מד"צים (מדריכים צעירים), בחושך, חתרת למגע – לקחת את ידי בעדינות נחושה וחיברת אותנו לאחד", היא כתבה.

בסיום התיכון התגייס לצה"ל והתנדב ל"שייטת 13", יחידת הקומנדו של חיל הים. תמיד אמר ש"השייטת היא הבית".

ב"אסון השייטת" שהתרחש במהלך מבצע בלבנון בספטמבר 1997, בו נפלו שנים-עשר לוחמים, איבד חברים, וזו הייתה חוויה קשה מאוד עבורו. מאז מדי שנה צלל עם הצוות שלו לאנדרטה שהוקמה על ספינת הטילים "אח"י כידון" שבמעמקי הים.

בתום שירות החובה השתחרר מצה"ל, ומאז נקרא לעיתים קרובות לשירות מילואים ביחידה. במסגרת זו במהלך השנים העביר גיבושים לשייטת, הדריך בקורס צלילה, ליווה מלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון) מהגיבוש ועד לגיוס וליווה וחנך נהגים מבצעיים. חבריו למילואים תיארו אותו כלוחם ללא חת, הראשון להתנדב לכל משימה – בין שהייתה מבצעית ומורכבת ובין שמנהלתית ופשוטה. בעשרות הפרויקטים שיזם עבד בקדחתנות, פיתח, בחן והוביל, והכול בהשקעה, במקצועיות ובחריצות בלתי מתפשרת. גם את האירועים החברתיים יזם והוביל, ולא חסך בבירה ובבשר טוב.

אחרי השחרור מהצבא הוא טס עם בת זוגו עינת ל"טיול אחרי צבא" במרכז אמריקה. השניים קנו רכב שטח וטיילו במשך כמעט שנה.

בשובם ארצה שכרו יחד דירה בתל אביב, ועמית התגייס לשירות הביטחון הכללי. לאחר שסיים הכשרה לאגף המבצעים של השירות, הוצב באזור אשקלון ולכן חזר עם עינת לגור בנתיב העשרה.

בשנת 2000 הם נישאו בחתונה שהתקיימה בחוף ניצנים, וכעבור כמה שנים בנו את ביתם במושב. עינת ראתה בו חבר נפש, בן זוג מופלא ושותף לחיים. "מחוברים לנצח בלב ובנשמה", כדבריה.

שתי בנות ובן נולדו להם – דניאל, טליה ואוריה חיים. איש משפחה למופת, אב נוכח בחיי ילדיו, וקרבתם הסבה לו הנאה. המשפחה הייתה תמיד בראש סדר העדיפויות שלו, והוא גונן עליה והשרה תחושת ביטחון. כחובב טיולים ובקיא בשבילי הארץ, יזם טיולים רבים – מאתגרים, מעצימים ומהנים – עם רעייתו וילדיו. היא תיארה: "האבא הכי טוב בעולם, שגם אם הוא לא נמצא פיזית, הוא נוכח. אבא משוגע ש'לא רואה בעיניים' עם אנרגיות אדירות. אבא שיעשה הכול למעננו. צועק ללא הכרה במשחקי כדורסל כי אכפת לו, נוסע עד קצה העולם כדי לתת לנו חיבוק, מכין לנו באמצע הלילה סנדוויצ'ים מדוגמים, ארוזים בצורה סימטרית והרמטית שיחכו לנו בבוקר במקרר כמו במסדר".

בקיץ 2005 פגעה פצצת מרגמה בביתם, ולכן עברו לגור במושב כפר אביב, מיישובי גדרות. כעבור שנתיים חזרו לנתיב העשרה.

במהלך השירות למד לתואר ראשון. את התואר השני עשה במכללת הקריה האקדמית אונו במנהל עסקים והתמחה בניהול ספורט.

למרות העומס הרב בחייו בשל תנאי השירות האינטנסיביים, הצליח לנהל חיים גם מעבר לעבודה ומצא זמן לתחביבים. כאדם ספורטיבי עסק במגוון ענפי ספורט במקביל, בהם טניס, שחיה, ריצה, סנובורד, כדור עף, גלישת גלים ורכיבת שטח. לעיתים יצא עם אחיו לטיולי אופניים בשטח. בני גילו במושב, קבוצת "סיני" היו מגובשים מאוד, והוא ארגן עבורם טיולים משותפים בארץ ובחו"ל. כאוהב בשר קנה דרך קבע כמות גדולה של בשר איכותי ואחסן במקרר גדול – שאף פעם לא ייחסר.

לאחר יותר משני עשורים של שירות מסור ומקצועי בשירות הביטחון הכללי פרש לגמלאות בשלהי שנת 2022. עבור משפחתו היה השירות מעין חיים נפרדים וחשאיים של עמית.

לאחר הפרישה בילה רבות עם משפחתו הגרעינית, השלים רישיון סקיפר, טייל בטְרק "סובב מון בלאן" בהרי האלפים באירופה, הלך ב"שביל הגולן" וטייל במדבר עם חברים.

לאורך השנים התנדב בעמותות ובמיזמים רבים. בתוכנית "מים שקטים" של עמותת "העטלף" של בוגרי השייטת התמיד בהעברת פעילויות ספורט ימי לנכי צה"ל, בעמותת "ארז" ליווה נכי צה"ל וילדים עם מוגבלויות בגלישת שלג בסנובורד ובטיולים בארץ, ובפרויקט "אחי-ים" של בית הלוחם בבאר שבע ליווה נפגעי פוסט טראומה. ב"בית הדרומי" של עמותת "בית הגלגלים" בקיבוץ אורים סייע בטיולי ג'יפים של צעירים ובוגרים עם מוגבלויות פיזיות, נרתם ופעל בהזדמנויות רבות "עם עיניים נוצצות, חיוך רחב, חיבוק, סבלנות ואהבת אדם שלא נגמרת. בכל פעם שהתנדב בלטה המסירות שלו, הרצון לעזור, הצניעות והנתינה", נכתב עליו. במסגרת יוזמה של אנשי מילואים מיחידתו הדריך קבוצת בני נוער מיישובים שפונו מגוש קטיף לעידוד הגיוס לצה"ל. כן היה מעורב בוועדת הנוער בנתיב העשרה ובמשך שנים התנדב בכיתת הכוננות היישובית. למרות עשייתו הרבה למען הכלל ומתוך הענווה שאפיינה אותו, תמיד הרגיש שאין די בכך ושאפשר לעשות יותר.

אוהב אדם, צנוע, ערכי ובעל גישה חיובית לחיים, ראה את הטוב בכל אחד בלי שיפוטיות ובורך ביכולת להתחבר לאנשים מגוונים. נגע בחייהם של רבים והצליח לתת לזולת את התחושה שהוא "רואה אותו". העניק ברוחב לב ובלי לצפות לתמורה. ידע לייעץ ולסייע, כדברי אחיו נמרוד: "האדם שהולכים להתייעץ איתו. בכל צומת לא פתירה בחיים שיחה עם עמית במרפסת הייתה פותרת את העניין". חברים ממעגלים רבים הקיפו אותו, והוא התאמץ להיפגש עם כולם.

עמית היה אדם ממוקד וקר רוח, וכששם לעצמו מטרה, פעל בדבקות להגשימה. לכל דבר שלקח על עצמו התייחס ברצינות, ומכריו חשו ששום דבר לא יכול לו. היו בו רגישות, רכות ואהבה לצד קשיחות, כוח סבל, תעוזה, נחישות וחוסן.

בחול המועד סוכות תשפ"ד בילה עם המשפחה המורחבת בטיול ביוון – בדיעבד ראו בכך מעין טיול פרידה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אל נתיב העשרה חדרו מחבלים באמצעות מצנחי רחיפה, עברו מבית לבית וטבחו בתושבים ובכל מי שנקרה בדרכם. כשעמית הבין את חומרת האירוע, הורה לרעייתו ולטליה ואוריה ששהו בבית להיכנס לממ"ד, התקשר לאביו ונתן לו את אותה ההנחיה, וחדור מטרה מיהר לצאת עם נשקו האישי והתייצב באומץ לב להגנת המושב עם כיתת הכוננות. כשהתקדם לעבר מרכז המושב עם חבריו לכיתת הכוננות, נתקל במחבלים, וקרב יריות התפתח תחת מטחי טילים ופצצות מרגמה. כשאץ לסייע לתושבים כדי להגן עליהם ממחבלים שהתקרבו לביתם, נורה למוות בידי מחבל שארב לו. תשעה-עשר בני אדם נוספים נרצחו במושב באותו היום, בהם אחיו הבכור יגאל, ורבים נפצעו. עמית הציל בגופו רבים אחרים.

רב-סמל מתקדם עמית וקס נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן ארבעים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בנתיב העשרה, לצד אחיו וסמוך לקבר אימו. הותיר אישה, שתי בנות ובן, אב ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר.

טקס ההלוויה התקיים בפלמחים בשל מגבלות ריכוז קהל, ומיד אחריו נערך טקס הלווייתו של אחיו יגאל. בטקס הושמע שירו של רוד סטיוארט Sailing ("מפליג"), ובו בין היתר המילים: "אני מפליג, חוזר הביתה, אני מפליג במים סוערים, להיות קרוב אלייך, להיות חופשי".

ספדה רעייתו של עמית: "כל כך הרבה אהבה פיזרת לכל עבר עם חיוך ענק ומבט חודר. הארת את העולם באור גדול ... במשך רוב חייך שירתָּ את המדינה שלנו. היית גאה ושלם עם בחירותיך. גם כשפרשת, המשכת לתרום. כל מפגש שלך הוליד עשייה למען מישהו ... תודה על הזכות לחיות לצידך. אני אוהבת אותך בכל ליבי. אני מתחייבת בפניך לעשות כמיטב יכולתי ויותר על מנת להמשיך את דרכך – דרך אהבת האדם, אהבת הארץ ואהבת החיים ... תמשיך ללוות אותנו ולהוות עבורנו מגדלור – אנחנו נמשיך ללכת בעקבות האור שלך".

כתבה שלי: "אני משתתפת בצערך, עולם יקר, על האבדה הבלתי נתפסת של גיבור ישראל. מלח הארץ. עמית וקס. שהציל חיים בחייו ובמותו, שפעל בכל דרך לעשות טוב. שכל חייו עסק בנתינה בלתי פוסקת למען הביטחון הפיזי והביטחון בעורף. בחינוך, בעשייה, בלחימה. בכל תחום בו יכול לתת ולתרום. כל דקה פנויה וגם כזו שלא – מייד התייצב, אפס דחיינות, מיליון תעצומות נפש. בחייך ובמותך, מילים קטנות מלתאר את העוצמה, העוז, הגבורה, הטוב, העשייה, הפשטות, הענווה – כמה ענווה! 'מול אש ומים. / הינה ברוש, לבדו / עד השמיים. / ברוש, לבדו איתן. / לו רק ניתן ואלמד / את דרכו של עץ אחד'. תודה על אלפי שיעורים מדוגמה אישית. תודה עליך, וקסי".

שלושת ילדיו של עמית– דניאל, טליה ואוריה – מצאו קליעים של נשקו במקום בו נלחם ונפל, חרטו עליהם "אבא גיבור" והפכו אותם לתליונים.

לזכרו הוציאו חבריו משירות הביטחון הכללי ספר תמונות, ערכו סרט והקימו פינת ישיבה בצורת סירה בחוף פלמחים, ובה ציטוט משירם של יוני רכטר ועלי מוהר, "שיר נבואי קוסמי עליז": "כמו אווז הבר שחולף בשמי הערב / הוא טס בראש החץ, לא נרתע מן המרחק / והאינסטינקט מראה ובורא לו את הדרך / משהו בך יאמר לך המשך בדרכך". כן נכתב: "עמית – חיוך כובש ומבט חודר. תמיד ראשון להתנדב. השרה ביטחון על סובביו, לא ויתר בעיקר כשהיה קשה וחתר למצוינות. פעל מתוך אמונה שלמה בצדקת הדרך. עמית סימל את ארץ ישראל היפה. איש צנוע, ערכי ושורשי. איש של ים וטבע. הותיר לנו מורשת של אהבת האדם באשר הוא, אהבת הארץ והחיים".

עמית הונצח במצפור השייטת ביער עופר. חבריו לצוות ערכו ערב הנצחה והוציאו ספר זיכרונות, חוויות ותמונות לזכרו.

קבוצת בני הנוער מבאר גנים, שעמית הדריך אותם בהתנדבות לקראת גיוסם, יזמה אימון ריצה ומסע אלונקות לזכרו בחוף ניצנים. הקבוצה ממשיכה בעשייה ודואגת להנציח אותו לאורך כל השנה.

באתר המרכז למורשת המודיעין הועלה דף לזכרו.

עמית, אחיו יגאל וכל חללי המושב מונצחים בגן העשרים במושב נתיב העשרה ובאנדרטה בבית אבות של הקהילה היהודית ברומא, בירת איטליה.