בנם הבכור של הילה ושמעון. נולד ביום כ"ח באדר תשס"ד (21.3.2004) בירושלים. אח גדול לארבעה – עומר, עידו, עדן ועילאי.

עמית גדל והתחנך במעלה אדומים. בכיתה א' למד בבית הספר היסודי "יצחקי" ומשם עבר לבית הספר היסודי "יפה נוף". בכיתה ז' למד בישיבה תיכונית בעיר, בכיתות ח'-ט' למד בתיכון "אמי"ת איתן" ומכיתה י' עד י"ב למד בבית הספר הרב-תחומי "עמל תעופה וחלל" בעיר.

ילד טוב לב, ביישן ועניו, בעל שמחת חיים אדירה ואנרגיה מתפרצת. תמיד היה במרכז העניינים, מוקף בחברים ובחברות שאהבו אותו מאוד.

בילדותו המוקדמת סבל מאסתמה, נעזר באינהלציות ובמשאפים באופן קבוע על מנת להתגבר על התקפי קוצר הנשימה ואף התאשפז לעיתים תכופות. הוריו מספרים כי האסתמה הגבילה אותו כילד, אך פתחה לרווחה את ליבו ואת נשמתו.

בזכות התמודדותו עם המחלה, עמית פיתח רגישות חברתית גבוהה, למד לגלות חמלה, להכיל ולהיות קשוב לסביבתו. הוא היה הראשון להבחין בילד ביישן שנשאר לבד בהפסקה, הראשון לשלב ילדים אחרים במשחק חברתי והראשון להציע עזרה לכל מי שנקלע למצוקה.

בשנותיו ביסודי היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא" ובשעות הפנאי אהב לשחק כדורגל והשתתף בחוג כדורסל.

חיוכו התמים ושובה הלב היה סימן ההיכר שלו והתנוסס על פניו כדרך קבע, גם ברגעים שבהם איש לא ציפה שיחייך. כשהגיע לתיכון, שאלה אותו רכזת השכבה מה הוא רוצה שהיא תדע עליו. עמית ענה, בחיוך כמובן: "שתדעי שאני תמיד מחייך. גם אם תכעסי עליי, אני אחייך. אבל זה לא מזלזול, זה ממבוכה".

הוא בלט בכבוד שנתן למוריו, להוריו ולכל אדם מבוגר ממנו. מעולם לא התווכח עם הערה שניתנה לו על ידי המורים וקיבל את כל מה שאמרו לו בענווה ובאהבה.

עמית היה בן מסור ואח אוהב, חבר אמת בעל לב זהב מלא ברוך, שידע להיות שם כשצריך, עם חיוך רחב ועם המילים הנכונות. בכל הזדמנות שהייתה לו שר וצחק, נהנה לשמוע מוזיקה, לבלות עם חבריו ולצאת למסיבות, אהב את החיים וניצל כל רגע בהם.

ב-26.12.2022 התגייס לצה"ל ושירת בבסיס חיל האוויר פלמחים כטכנאי מנועי "זיק" – כטמ"ם (כלי טיס מאויש מרחוק) המשמש לסיור, איסוף מודיעין ותקיפה.

עמית היה דמות בולטת בגף המנועים בבסיס, הפיץ סביבו אור ואווירה טובה והדביק את כולם בצחוקו המתגלגל ובשמחת החיים שלו.

תמיד שאף לעשות את הטוב ביותר, הראה נחישות ודבקות במטרה ולא ויתר, גם כשהמציאות הציבה בפניו מכשולים. כך, כשהוא כבר חייל, הגיע בקיץ 2023 לבית הספר והשלים בגרות אחרונה במחשבת ישראל, כפי שהתחייב לעצמו ולמוריו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

את סוף השבוע בילה עמית בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שנערך סמוך לקיבוץ רעים, אך הספיק לחזור הביתה עוד לפני שפרצה המתקפה.

ביום ראשון, 28.1.2024, עמית נהרג בתאונת דרכים חזיתית, שאירעה במרחק דקות נסיעה ספורות מהבסיס.

רב-טוראי עמית מזרחי נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ח בשבט תשפ"ד (28.1.2024). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "בחיוך קסום נגעת בכולם והארת עולם. מלאך שלנו, שנשק לנו והלך".

אביו, שמעון, ספד לו: "ילד שכולו שמש, ילד שהיה לו כיבוד הורים מעל ומעבר, איפה התינוק שהיה מסתובב איתי בכל מעלה אדומים, כל לילה עם הקוצר נשימה? תודה על הילד שהיית, היינו כמו שני חברים... היה לך צחוק מתגלגל ומדבק, אתה הילד עם הנשמה הכי גדולה שיש, היית הראשון שתמיד נרתם לעזרה, היית ילד מיוחד...

כל פעם שהייתי אומר לך משהו, היית עונה במשפט הקבוע: 'אבא, שחרר אני כבר ילד גדול, אני יודע מה אני עושה'. אז עכשיו אתה משוחרר, תשמור עלינו מלמעלה ואל תשחרר אותנו לעולם".

ספדה אימו הילה: "עמית שלי, ילד יפה תואר שלי. איך אני יכולה להיפרד ממך? היית החיים שלי. חלק מהנשמה שלי. כל החיים שמרתי עליך כמו על אתרוג. היית אסתמטי, נלחמתי על כל נשימה שלך. איך אני יכולה להשאיר אותך פה בקור הזה?...

תבוא אליי בחלומות, בקרני השמש. אני אחסר אותך עד יומי האחרון ואחפש אותך גם בגלגול הבא, ילד שלי. תודה שבחרת בי להיות לך לאימא. מקווה שהייתי ראויה לך. תשמור עלינו, תשלח לנו כח, חיים שלי. אני אוהב אותך עד יומי האחרון".

באזכרת חודש לנפילתו ספדה האם: "עמית חיים שלי, אם חזרתי לכאן בפעם השלישית אז כנראה שזה נכון. אתה כבר לא תחזור אלי, יותר לא אחבק ואנשק אותך וזה שובר לי את הלב, חיים שלי. עבר עלי החודש הכי קשה וארוך בחיים, חודש שנמשך כמו נצח. חודש מאז שראיתי אותך בפעם האחרונה. הייתי מוכנה לתת הכול כדי לחזור לרגע הזה. ההחמצה על לכתך לא נותנת לי מנוח, הכאב שלא נחווה אותך כאדם בוגר, שלא נכניס אותך לחופה, שלא נזכה להכיר את ילדיך מפלחת את הלב בכאב...

אני צופה בתמונות ובסרטונים שלך, למזלנו הצטלמת בלי סוף ובילית ללא הפסקה, כאילו ידעת שהזמן קצר וצריך להספיק כמה שיותר. הלוואי וגם אני הייתי יודעת. לא הייתי נותנת לך לזוז ממני. הייתי מנצלת כל דקה איתך חיים שלי. יש לי כל כך הרבה שנים להתגעגע אליך. אני לא יודעת איך אוכל לשאת את הכאב הזה. אבל אני מבטיחה לך שנהיה בית שמח, כמו שתמיד היינו. נצחק ונבלה כמו שבוודאי היית רוצה.

אנחנו עוד ניפגש עמיתי. ניפגש ויהיה לנו טוב, אני אבחר בך עוד אלף פעמים להיות לי לילד. אבל עד שניפגש, תשלח לי כוח. תשלח לי סימנים שאדע שאתה איתי.

היית לנו ילד מושלם עמיתי, היית גאוות ליבנו והאור בחיינו. היית מלאך, שנשק לנו והלך".

אחיו עידו ספד לו: "תודה על כל מה שנתת לי ולימדת אותי, תודה על זה שתמיד צחקת איתי, על שעזרת לי בכל מה שביקשתי ולא ביקשתי, גם אם זה היה גדול עליך. אני אוהב אותך. מרגיש שלקחו לי את הלב... איזה ילד אהוב היית. כמה אנשים אוהבים אותך ומעריכים אותך... שתדע שתמיד אני אנציח אותך, תמיד אני אתגאה בך. על כל מה שעשית בשבילי וכל מה שעוד תעשה. כי בשבילי עדיין לא הלכת. אני מקווה שיעירו אותי מהסיוט הזה".

ספד אחיו עדן: "עמית אחי הגדול, העולם שלי, עשית בשבילי הכול, דאגת לי. שתדע שאני תמיד אנציח אותך ותמיד אהיה גאה בך. אין לי מילים לתאר מה היית בשבילי. תודה על כל מה שעשית בשבילי. אני אוהב אותך".

אחיו עילאי ספד: "אני לא אשכח את החיוך היפה שלך, איך דחפת אותי תמיד קדימה, אמרת לי תמיד - תחייך! אל תהיה עם פרצוף עצוב. ועכשיו אי אפשר לחייך כי אתה לא איתנו. אני אף פעם לא אשכח אותך. לא יכולתי לבקש אח טוב יותר ממך. אני לא אוכל לחיות כשאתה לא איתנו".

עמית מונצח באנדרטה לזכר לוחמי חיל האוויר שנפלו בעת שירותם, הנמצאת בהר הטייסים, ממערב לירושלים.

הוא מונצח באנדרטה לזכר תושבי מעלה אדומים שנפלו במלחמה ובחדר ההנצחה בבסיס פלמחים.

בבית הכנסת "נופי הסלע" שבשכונת מגוריו במעלה אדומים, נערך טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו של עמית.

מנשה נתן כתב לזכרו את השיר "חייל אחר", ענבל גרשקוביץ הלחינה וביצעה. השיר ניתן להאזנה ביוטיוב.

עמוד הנצחה לעמית נפתח באינסטגרם, תחת השם remember.amit.mizrahi.