בן צפורה ומנוח, נולד ביום ט"ו בשבט תר"ף (4.2.1920) במושבה באר-יעקב למשפחה ענפה שעלתה לארץ-ישראל בשנת 1909. הוא למד בבית-הספר העממי המקומי והתמחה בעבודה חקלאית במשק. בן 15 כבר היה עובד עצמאי. עבד בשדה ובפרדס וכאורז פרי-הדר, אחר-כך עבר לעבוד במוסכים ולמד את מלאכת הנהגות. מילדותו ידע לקשור קשרים עם הערבים אשר בסביבה. פקחותו ועוז-רוחו עמדו לו לנצל ידיעה זו לטובת היישוב. בעל מזג טוב היה, עליז תמיד, אהוב על הכל. בן 18 סיים קורס מדריכים, התגייס לנוטרות ושירת בנען. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה עבד כנהג בצבא האוסטרלי, בעיקר בדרום הארץ. בשנת 1942 נרצח אחיו הצעיר על-ידי ערבים ומאז גברה בו עוד יותר ההכרה בהכרח הגברת כוחנו, ולכך התמסר בכל מאודו. אחרי מלחמת- העולם עסק בהובלת פרי-הדר במושבה. כשהחריף המצב, בקיץ 1947, הביא נשק מהנגב, כשהוא נוסע לשם מחופש לערבי ובלוויית בדווי.

אחרי החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ ב-29.11.1947 נבחר לוועדת-הביטחון המקומית, ואירגן את השמירה ואת הגנת המושבה. לא נרתע משום פעולה קשה והיה פעיל בביצוע פעולות מסוכנות. היה בין ארבעת מורי-הדרך לפלוגה שפוצצה את מפקדתו של חסן סלמה. מן הראשונים שנכנסו לרמלה. אחר-כך נקרא לשרת כמ"מ בגדוד הגנה מרחבית של חטיבת "גבעתי". בצאתו עם מחלקתו למארב על-יד בית-דראס, ביום ד' באלול תש"ח (8.9.1948), שעה אחת אחר חצות-הלילה, פגע כדור אויב ברקתו והרגו. עמנואל הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבאר-יעקב. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.