בן שושנה וישראל, נולד בשנת 1924 בגרמניה. בשנת 1933, בהיותו בן תשע, עלה לארץ עם אחותו וקרוביו לאחר שנתייתם מהוריו. הוא גדל ונתחנך בבית דודו בקרית מוצקין, למד שם בבית-ספר עממי והיה מדריך בתנועת "הצופים". לאחר שסיים את בית- הספר העממי עבד במשק חקלאי.

בשנת 1941, בהיותו בן 17.5, התגייס לחיל המהנדסים המלכותיים הבריטי ושירת בו ארבע שנים. בתקופה זו השתלם במקצוע המכונאות במצרים ובטריפולי. בזמן היותו בצבא אירגן עם עוד חברים את גרעין ההתיישבות "בני דרור" והכין את תוכניותיו. את יומו הקדיש לעבודה ובלילות למד.

אחרי שחרורו התיישב בבני דרור שליד תל מונד והיה אחראי על מסגריה מקומית. הוא היה חבר ב"הגנה", עבר קורסים של חי"ם והשתתף בפעולות בסביבות תל מונד. פניו הביעו רצינות ועמקות, היה בעל חוש חברתי ושוקל תמיד כל דעה המתנגדת לדעתו, אוהב עבודה וחביב על יודעיו. הוא האציל מרוחו גם על חבריו ותבע ערנות ומרץ מעצמו ומאחרים. היו לו תוכניות רבות לעתיד.

בפעולה נגד הכפר טירה נקרא להשתתף כלוחם בחטיבת "אלכסנדרוני". בקרב הצטיין בקור-רוח ובדאגה לחיילים שסביבו. המחלקה נתקלה באש חזקה מצד האויב וכותרה. חיים-עמנואל הצליח לסגת, בגררו עמו פצוע, עד העמדה בכפר הס, אך משנודע לו כי בשדה הקרב נשארו פצועים, חזר. בצאתו מן העמדה נפגע בכדור בריאותיו. הוא הובא לבית- החולים בילינסון, נותח ומת כעבור שמונה שעות ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) - יום אחד לפני הכרזת העצמאות. חיים-עמנואל הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל מונד.