בנם של שושי וירון (רוני). נולד ביום כ"ח בסיוון תשל"ז (14.6.1977) במבוא חמה. ילד רביעי במשפחה. אח ליגאל, זהר, אורנית, זיו, דן וגל.

עמרי גדל והתחנך בקיבוץ מבוא חמה שבדרום רמת הגולן. בן להורים מחלוצי ההתיישבות בגולן שמהם ינק אהבת הארץ, העם והזולת. ילד יפה תואר שהפך לנער שובה לב, מצחיק ומלא כריזמה. "מגנט אנושי", כדברי יקיריו. בבית הספר היה בקיא במקצועות שבהם התעניין והתגלה כעובד חרוץ במדגה, בריכות הדגים של הקיבוץ.

בן מסור להוריו ואח תומך ואוהב. עמרי מילא את הבית באור ובשמחה והיה הרוח החיה בכל מפגש או ארוחה משפחתית. עם אחיו שמר על קשר חם וקרוב והרבה לבלות עם אחייניו.

בשנת 1995 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל השריון. עמרי אהב את החיל, את השטח ואת עמיתיו ליחידה. חבריו מספרים כי היה הליצן של החבר'ה, זה שהצחיק את כולם והעלה את המורל.

לאחר שחרורו הוצב בגדוד 89, חטיבת "הזקן" (חטיבה 8). הקפיד להתייצב למילואים ככל שנדרש.

כשטייל בתאילנד הכיר את דפנה שנשבתה בקסמיו. עד מהרה האהבה ביניהם פרחה ובני הזוג נישאו וקבעו את ביתם ביישוב בת חפר שבשרון. במהלך השנים נולדו להם שלושה ילדים - מיקה, עמית וגאיה. עמרי היה איש משפחה למופת, בעל מפרגן ואוהב, אבא מסור, חם ועוטף, שחינך את ילדיו לאהבה, לכבוד ולערכים. ילדיו תיארו אבא מכיל ומחבק, דואג ושומר, שהפך את הבית למקום מלא שמחה וצחוק.

בשנת 2010 הקים יחד עם שותף את דוכן הדגים "פישנזון" בשוק האיכרים בנמל תל אביב. עמרי היה בעל עסק קשוב ונדיב, מוכן לעזור בכל בקשה, תמיד עם קיסם בפה וחיוך קטן. הוא גיבש סביבו קהל לקוחות נאמן שהגיעו לדוכן לא רק בגלל הדגים, אלא גם בגלל הקפה, האווירה הטובה ואישיותו הכובשת.

אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "הפועל תל אביב". כבר מגיל צעיר לא החמיץ משחק וסחף אחריו בני משפחה וחברים. בחתונה התעקש ששיר הכניסה והיציאה מהחופה יהיה שיר של "הפועל".

אשף משחקי מילים, אלוף בפתרון תשבצים. דפנה אשתו סיפרה שנהג לשלוח לה שירים שאהב וניתח את משמעותם.

שמחה הייתה עבור עמרי דרך חיים. אדם שהחיוך אינו יורד מפניו ויודע לשלוף משפט מצחיק, שנון ומדויק ברגע הנכון. כתבה עמית אחייניתו: "עמרי הוא לא עצב. עמרי הוא לצחוק עד שכואבת הבטן, הוא שמש כשאין שמש".

איש רודף שלום, שכולו נתינה. חבר טוב שאפשר תמיד לפנות אליו בשעת משבר ולקבל עצה טובה. משכין שלום בין אנשים ומוקף בחברים שרכש בכל תחנות חייו. עמוד התווך של חבורת "הציידים", חברי ילדות שגדלו ולחמו זה לצד זה והתכנסו מדי שבוע לשיחות טובות, צחוקים והרבה בשר.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בהמשך, המלחמה התפשטה לצפון הארץ, ללחימה בארגון הטרור בלבנון.

ב-7.10.2023, עמרי התייצב מיד למילואים. למרות שעבר את גיל הפטור, התעקש להצטרף לכוחות הלוחמים ושירת במשך כעשרה חודשים, ברצועת עזה ובגבול לבנון.

כאשר יצא עם בני משפחתו לחופשה בחו"ל, לא הצליח ליהנות כי ידע שהצוות שלו נקרא לסבב מילואים נוסף והוא אינו שם איתם. האור שב לעיניו מיד כשחזר למילואים.

ביום 24.10.2024 עמרי וצוותו היו בפעילות מבצעית בדרום לבנון, מערבית לקיבוץ מנרה. אל המרחב שבו שהו שוגרו רקטות ופצצות מרגמה. מהירי נהרגו חמישה חיילים, בהם עמרי. תשעה-עשר חיילים נוספים נפצעו.

רב-סמל בכיר עמרי לוטן נפל בקרב ביום כ"ג בתשרי תשפ"ה (24.10.2024). בן ארבעים ושבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין המסילה בעמק חפר. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, הורים ושישה אחים ואחיות.

על מצבתו נחקקו המילים: "שהעננים יורידו בירה, הקוצים יהפכו לגראס. משורר ונוטע".

ספדה מיקה בתו: "אבא שלי, גיבור שלי, הבן אדם שאני מעריצה. הפחד הכי גדול שלי קרה. איך הלכת, איך? אני לא מאמינה, עדיין לא מעכלת שדפקו לי בדלת וכשאמרו לי את הבשורה סירבתי להאמין. איך האדם הכי חזק והכי גיבור שבחיים לא הראה לי חולשה הלך? אבא, אני כל כך אוהבת אותך, אתה הגיבור שלי! אני רק רוצה חיבוק אחרון, לשמוע את הקול שלך פעם אחרונה... אתה חסר לנו כל כך, בכל דבר בבית... כל מי שהכיר אותך זכה ואני זכיתי בך. אני מאחלת לכולם אבא מושלם כמו שלי יש. אני אוהבת אותך ולנצח אזכור ואתגעגע, מיקה".

אביו רוני ספד: "עמרי היה אדם מלא באור, שהשפיע על חייהם של כל מי שנגע בהם. מגיל צעיר הוא ייצג ערכים של אומץ, אחריות, נדיבות ואהבה. הוא ידע לעזור לכל מי שצריך, תמיד עם חיוך על הפנים ולב פתוח. הקרב שבו נפל לא שיקף רק את כוחו על המגרש, אלא גם את מהות חייו - להילחם עבור מה שהוא מאמין בו... עמרי חלם בגדול, תמיד חיפש את הדרך הטובה לכולם, לתרום ולעזור לאחרים. הוא חינך אותנו לאהוב, לא רק את משפחתו, אלא גם את המדינה שלנו ואת האדמה שעליה אנו חיים. אני יודע שעמרי לא היה רוצה שנבכה עליו, אלא שנמשיך את הדרך בה הלך. אני מאחל לכולנו לזכור את השמחה שהוא הביא לחיינו, ולחיות את חיינו בהתאם לערכים שהוא ייצג. לנשמתך, עמרי, אני אומר: תודה על כל רגע, על כל חיוך, על כל שיעור. אתה לא תישכח, ותמיד תישאר בלבבות שלנו. נחבק אותך, אוהבים אותך לנצח".

לזכרו של עמרי הוצאה סדרה מיוחדת של בקבוקי עראק.

הופקו אלבום, צמידים, חולצות ומדבקה עם המילים "מי ייתן ורק ניתן. יש לנו חור בלב בצורה שלך" - בכולם שולט הצבע האדום, צבע קבוצת הכדורגל שאהב.

המשפחה הקימה אתר הנצחה לעמרי –

ellasaar3009.wixsite.com/remember-omri-lotan