בן בלה ויעקב משה. נולד בתשט"ז (1956) בתל אביב. בן בכור ונכד בכור במשפחה, אח של רונן ודני.
עֹפר גדל והתחנך בתל אביב, למד בבית ספר "בר אילן" והמשיך לתיכון "צייטלין". מגיל צעיר הוא גילה סקרנות ויכולת למידה גבוהה, הצטיין בלימודים וכן היה פעיל ב"צופי ים". בשעות הפנאי אהב להאזין למוזיקה ואף ניגן באורגן ובאקורדיון.
אחרי לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל ושירת בחיל המודיעין. במהלך השירות חלה בחצבת ובהמשך בסכרת, מאז התמודד כל חייו עם השלכות המחלה שבהדרגה פגעה באיברי גופו.
לאחר שירותו הצבאי למד ערבית ומזרח תיכון לתואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב, והמשיך ללימודי תואר שני במינהל עסקים בתוכנית המשולבת של אוניברסיטאות באר שבע ובוסטון. עפר השתתף במחזור הראשון לתכנית זו, הלימודים היו כמובן באנגלית, התקיימו בבאר שבע והוא סיימם בהצלחה רבה.
עפר נשא לאישה את טליה ובני הזוג התיישבו בהרצליה. היא סיפרה: "ביוני 1974 פגשתי אותך בפעם הראשונה, אולם מלא בחבר'ה צעירים נרגשים ערב נסיעת שביעיות שמיניות לחו"ל. הגעת ברגע האחרון ועמדת בפתח, הנער הכי יפה שראיתי אי פעם... מאותו רגע לא ראיתי שיש עוד משתתפים בטיול, אני גם לא זוכרת מה אמרו. אומרים שאין אהבה ממבט ראשון? אולי... אני ידעתי באותו רגע שתהיה בעלי. מבטך הנבון, עיניך הטובות, הכנות שנבעה מהן והיושר האין סופי שאפיין אותך שבו את ליבי".
הזוגיות הייתה קסומה, סיפרה טליה. בני הזוג היו החברים הכי טובים אחד של השני, חלקו קשיים, מחשבות, רגשות וחוויות, אהבו לקרוא יחד תוך כדי נגינת המוזיקה ברקע. עפר אהב אסתטיקה ועיצוב, ויחד הם בנו בהדרגה ובמשך שנים את בית חלומותיהם. בשעות הפנאי הירבו לצאת ולארח משפחה וחברים, כשעפר תמיד מקפיד על עיצוב השולחן, חדר האוכל, הסוכה ועוד. "נהנינו גם משעות שקיעת שמש קסומה תוך האזנה למוזיקה רומנטית וריקוד זוגי לבד לאור נרות", כתבה טליה, "זו הייתה זוגיות וחברות נדירה באמת".
לבני הזוג נולדו שלושה ילדים – אור, שיר וכליל. עפר היה אבא מדהים. הילדים היו כל עולמו, בכל מהלך שביצע ראה את השתקפותו בעתיד ילדיו. הוא, שמעבר לעברית דיבר ערבית, אנגלית, גרמנית, תורכית וסינית, האמין שתקשורת היא המפתח לכול וביקש למנוע מילדיו את הקושי בו נתקל כילד ברכישת שפה זרה. כך דיבר איתם אנגלית מרגע שנולדו והשקיע שעות רבות כדי ללמד אותם בדרך הטובה ביותר. הוא קרא והתכונן לפני שסיפר להם סיפורי ילדים, למד ולימד שירי ילדים והעניק להם השכלה של דוברי אנגלית ועברית. ברבות הימים, כדברי רעייתו, המהלך הוכיח את עצמו.
עפר ישב עם ילדיו שעות מדי ערב, כשהוא מקפיד להקדיש זמן שווה לכל אחד ואחת. שעות אלו היו מקודשות ונשמרו באדיקות לאורך כל הילדות. פעם, סיפר אור, גילה ספר תנ"ך במשרד של אביו, רק אז הבין עד כמה האב מתכונן לקראת הלימוד יחד איתו. "רצית משפחה, עבדת למעננו והשקעת בנו", כתב אור, "העמדת אותנו על רגלינו, באותה הרוח שהנחיל סבא קובי, תוך כיבוד אב ואם משני הצדדים. דאגת לנו, באותה הצורה שדואגים לאחים, לרעים, לבני אדם".
עפר היה מסור מאוד לאחיו הצעירים ממנו וחשוב היה לו לשמור על אחדות המשפחה, אהב מאוד את אחייניו והיה גאה בהישגיהם. הוא היה העוגן במשפחתו המורחבת, ובכל חגי ישראל כולם התכנסו אצלו.
מגיל צעיר אהב מאוד לטייל, והירבה לטייל בעולם עם משפחתו במסלולים שתכנן. הם טיילו במחוזות רחוקים, כך היו שישה שבועות ביפן, נסעו ברכבת הטרנס-סיבירית, ביקרו בדרום אמריקה, בדרום אפריקה, בארצות הברית מחוף לחוף עם הילדים בטיולי בר-מצווה או בת-מצווה, עברו שייט באוקיינוסים ובנהרות ועוד.
עפר היה איש עסקים מצליח וישר. הוא ידע לזהות ולקרוא את השוק, לשנות ולהתאים את העסק על פי מה שהמשק דרש. נסע בעולם, ייבא מארצות רחוקות וסחר עם שווקים שעדין לא היו מוכרים בארץ. עם השנים פיתח את העסק המשפחתי וביסס את ענף היבוא ואת הסיטונאות והקמעונאות. השכיל לעבוד עם הוריו ואחיו ולשמור על אחדות המשפחה לצד קידום העסק. כמזרחן שהבין את מפת המזרח התיכון הוא בלט במספר תחומים בארגון ובבנייה של מתווה לטווח ארוך, באיתור צרכים ובמתן פתרונות מקוריים, מדויקים ולא שגרתיים. במפגשי חברים ומשפחה ידע לרתק את כולם בסקירה מבוססת נתונים של האזור, ופיתח תיאוריות ותובנות שהוכיחו את עצמן כנכונות ברבות הימים.
עפר היה מסור מאוד למשפחתו ולחבריו, דאג לכולם וסייע בכל דרך אפשרית. הוא היה אהוב על הכול בזכות צניעותו, יושרו, שמחת החיים שלו וחכמתו. הוא נהג לחקור וללמוד לעומק כל נושא שפגש, לכן היה איש שיחה מרתק שמאזיניו יצאו תמיד נשכרים בידע, בעצה טובה ובכיווני מחשבה חדשים.
גם משהחמירה מחלתו השתדל להמשיך את חייו כשגרה, עבד ולמד, טייל וטיפח את הבית, תכנן את עתיד ילדיו וחי באופטימיות ריאלית, כדברי רעייתו. אף שהילדים בגרו והצליחו כל אחד בתחומו המשיך להנחות ולעודד אותם, וכדברי אור: "גם במהלך אשפוזך המשכת לעצב אותנו". בשנים האחרונות אף זכה ליהנות מנכדים.
עפר פרידמן נפטר בכ"ב באדר א' תשע"ו (2.3.2016). בן שישים בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בהרצליה. הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, נכדים ואחים.
ספדה רעייתו טליה: "חיינו לא היו קלים עקב הנסיבות האובייקטיביות. חיינו כל השנים בצל מחלתך הקשה, ידענו שהעתיד אינו ודאי ואסור לנו לדחות דברים למועד מאוחר יותר. בכוחות משותפים, אהבת אמת, חברות מיוחדת ובעיקר כבוד הדדי הצלחנו לחלום בגדול, להגשים ולבצע כל מה שתכננו ורצינו בדרך הטובה ביותר שניתן לחשוב עליה. לא ויתרנו לעצמנו. המצאנו את העולם יחד, הוא היה לגמרי של שנינו, מיוחד, אמיתי, עם הרבה כוחות. ידענו ליהנות מכל רגע שקיבלנו כמתנה של החיים...
הילדים מבחינתנו היו ועודם המהות של חיינו, הם עבורנו כוכב הצפון. ראינו את הגשמתנו ומטרת חיינו בילדים ועליהם הייתה תמיד גאוותך... גם בחודשיים בהם היית מאושפז, רובו המוחלט של הזמן במצב קריטי, תמיד אורו פניך כשהיית עם הילדים. נלחמת כדי לחיות ולהמשיך להיות איתם ועבורם, השקעת בהם כל שניתן תמיד מתוך מחשבה לעזור להם להיות מבוגרים טובים יותר, מאושרים יותר ומצליחים להגשים את עצמם...
אהבת להיות עם המשפחה והחברים המדהימים שאספנו לאורך החיים המשותפים, ארבעים ושתיים שנים, ותמיד בירכת על הזכות שנפלה בחלקנו שאנשים מדהימים כאלה הם חברינו. כולם היו איתנו לאורך כל הדרך בשמחות וגם ברגעים הקשים, ליוו אותנו בשעות בהן נלחמת על חייך. כולם כאן איתך מתקשים להיפרד ולחשוב על היום של מחר בלעדיך...
עפר שלי, איך אפשר להיפרד מהחבר הכי טוב שלי, בעל, שותף לחיים, אהוב, פתאום באמצע החיים? היו לנו עוד כל כך הרבה תוכניות, חלומות, יחד. וכל שנשאר לנו היום רק להיזכר ולברך על הזכות שניתנה לנו לחיות לצדך ואיתך. לוחם גיבור שלי, אני כל כך אוהבת אותך".
ספד הבן אור: "בכל אשר פניתי הושוויתי לדמותך. בחברים, בצוות המטפל, ברופאים. אהבו אותך כל מכריך, גם על ערש דווי זיהו את הקשר המשפחתי. אמרו מילה טובה, הביאו חומר חבישה, ליטפו. בשקט שלך נאבקת על חייך וחיברת בין כל הקצוות. החיוך שלך נותר איתי. אני אוהב אותך אבא".