בן דבורה ומשה, נולד ביום כ"ו בשבט תרפ"ט (6.2.1929) בפולין ועלה ארצה בחודש מאי 1940. עם סיום חוק לימודיו בגימנסיה רחביה בירושלים התנדב לשנת-שירות בחיל-הנוטרים ושירת במשטרת הנוטרים בירושלים. היה חבר ה"הגנה" מנעוריו.

בתחילת מלחמת-העצמאות גויס מיד לשירות מלא ועסק בליווי השיירות מירושלים לשפלה וחזרה ובהגנה עליהן מפני ההתקפות החוזרות ונשנות של הערבים. כן השתתף בהדיפת ההתקפה הגדולה על נוה-יעקב. השיירה האחרונה לכפר עציון, שעקיבא היה בין מלוויה, הותקפה קשות בדרכה חזרה לירושלים על-ידי כנופיה גדולה של ערבים. מאחר ששניים מנוסעיה של המכונית המשוריינת שלו נפצעו, קיבל לידיו את הפיקוד על המשוריין ובקור-רוח כיוון את חבריו-למכונית לבית ערבי עזוב ליד נבי דניאל. על גג בית זה נשאר 30 שעות רצופות בלי מזון ומים והדף במקלע כבד את ההתקפות של הערבים עד שחולץ בשלום מקרב זה, כמו מכל הקרבות האחרים, וחזר הביתה שקט ומחייך.

כעבור זמן-מה נשלח מטעם ה"הגנה" לדיר-יאסין כדי להתמחות כתותחן ומכאן נשלח פתאום להתקפה על העיר העתיקה. בשעת התקפה זו, ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948), בשעה שהפעיל מקלע בתוך המשוריין, נפגע ביריה בראשו אך הוסיף לירות עד שמת. עקיבא נקבר בבית-הקברות בסנהדריה. אחרי נפילתו נקרא המשוריין על שמו - "עקיבא".

ביום ט"ז בחשוון תשי"ב (15.11.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.