בן חנה ושמואל. נולד בשנת תש"ט (1949) בירושלים. בן זקונים להוריו, אח של חדווה ושרגא.

עקיבא גדל והתחנך בירושלים, למד בבית הספר "תחכמוני" בעיר.

בהגיעו לגיל ארבע-עשרה קיבל את ברכתם של הוריו ועבר להתגורר בקיבוץ יפתח בצפון הארץ, בשל רצונו העז להתנסות בחיי קיבוץ וליהנות מהווי המגורים בו. תקופת חייו בקיבוץ הייתה מהמאושרות שידע. שובב ושובה לב, הוא יצר קשרים חברתיים בקלות והשתלב היטב בחיים במקום. השתייך לגרעין "אורנים", למד עם בני הקיבוץ ורכש לעצמו חברים רבים שאהבו אותו מאוד ועימם שמר על קשר לאורך השנים. חבריו לגרעין כינו אותו "כצלה", ולעיתים "עקיבסקי". קסמו האישי ומראהו החיצוני קנו לו את התואר "החתיך של הקיבוץ" ובנות רבות נשבו בקסמו. היה לו חוש הומור מאוד מיוחד, והוא נחשב לאדם הכי מצחיק בחבר'ה.

קשריו עם בני משפחתו היו קרובים ושופעי אהבה. שמר על קשר הדוק עם הוריו למרות המעבר לקיבוץ ותמיד היה נכון לסייע להם בכל דבר ועניין. היחסים החמים עם אחיו ואחותו נותרו גם הם איתנים על אף המרחק הגיאוגרפי ביניהם.

בשנת 1967, בהיותו בן שמונה-עשרה, התגייס לצה"ל ושובץ לשירות יחד עם חבריו לגרעין בנח"ל המוצנח.

ב-1970, כשבועיים לפני מועד שחרורו, נפצע בתאונת דרכים שהותירה אותו נכה.

גישתו האופטימית ושמחת החיים שאפיינה אותו סייעו לו להמשיך את חייו ולמצותם עד תום ללא תלות במצבו הפיזי. עם סיום הליך השיקום, החל לעבוד כנהג מונית ובהמשך השתלב בעבודה ברשות השידור.

בשנת 1972 נישא לברוריה, אהובת נעוריו, שאותה הכיר מימיו הראשונים בקיבוץ. השניים הקימו את ביתם בשכונת רחביה בירושלים ובמרוצת השנים נולדו להם שלושה ילדים – חגי, קרן אור וסיון. בני הזוג אף אימצו לחיקם אחיין של ברוריה, אילן, שגדל איתם כאחד מילדיהם. ילדיו היו עבורו עולם ומלואו, הוא היה אב נוכח ואכפתי, אוהב ומסור עד מאוד.

בשנת 1986 התגרש. הוא עבר להתגורר בתל אביב, והמשיך בעבודתו ברשות השידור בירושלים. ילדיו עברו להתגורר עם אימם בערד. עקיבא לא נתן למרחק הפיזי לעמוד בינו ובין ילדיו והקפיד לקחת חלק פעיל בחייהם, יזם מפגשים לעיתים תכופות ונהנה מזמן איכות יחד. לימים היה לסב. זכה להכיר חמישה נכדים והוקיר את הזמן המשותף במחיצתם.

סיפרו בנותיו: "הוא היה איש משפחה מושלם - אבא וסבא מושלם. דאג לכולם ברמה של אימא ואבא ביחד, המניע העיקרי שלו היה שכולם יהיו מאושרים... נכדיו היו חלק משמעותי בחייו. הוא היה סבא מדהים ומשמעותי. היה עם נכדיו בקשר תמידי, דאג להם ולקח אותם לטיולים. פינק אותם, הפתיע אותם והרעיף עליהם אהבה ומתנות... הם היו קוראים לו 'סבא סבבה'. הוא היה סבא מהחלומות". על האופניים שלו, סיפרו, הרכיב תושבת מיוחדת כדי שיוכל לקחת איתו נכדים לטיול בפארק.

עקיבא אהב מאוד מוזיקה, ניגן על גיטרה ושר. נהנה מערבי קריוקי ואהב במיוחד להאזין לזמר אריק איינשטיין. בתו קרן אור סיפרה כי בזמן נסיעה היא נהנית לשמוע הקלטות של אביה שר בהנאה.

הוא גילה עניין רב בלימודים וביקש להעשיר את הידע שלו בקורסים ובהכשרות שונות. עשה קורס טייס וקורס משיטי יאכטות, נהנה מטיולי ג'יפים ברחבי הארץ ומטיולים בעולם. חלק משמעותי בחייו היה כדורסל. הוא שיחק בהנאה עם חבריו בבית הלוחם, השתייך ל"נבחרת ישראל בכדורסל כסאות גלגלים" ואף נחשב לשחקן מצטיין בקבוצה.

כשהתרחבה משפחתו למד באופן עצמאי לערוך סרטי וידאו, ונהנה לתעד את ילדיו ונכדיו ברגעים יפים.

עקיבא כץ נפטר ביום י"ח באלול תשע"ח (29.8.2018). בן שישים ושמונה שנים וחצי בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקריית שאול, תל אביב. הותיר אחריו שתי בנות ובן, נכדים ואח.

על מצבתו כתבו אוהביו: "נאהב אותך לעולמים, האיש שאהב את החיים", והוסיפו את הכותרת "למות ולהישאר בחיים" – שמו של הספר שעקיבא החל לכתוב ובו ביקש לספר את סיפור חייו, אך לא זכה להשלימו.