בן טטיאנה וּוַדים. פבל נולד ביום א' בחשוון תשנ"ב (9.10.1991) באוקראינה.

משפחתו של פבל עלתה לישראל בשנת 1996 והתיישבה בנצרת עילית, ובעיר זו הוא גדל והתחנך.

לאחר שהשתחרר משירות חובה במשמר הגבול, במסגרתו אף נבחר כמצטיין מחוז צפון, באוקטובר 2013 התגייס פבל למשטרת ישראל ושירת במחוז צפון. במהלך השירות הוא התקדם לדרגת רב-סמל.

חבריו לצוות סיפרו כי בכל עת האיר חיוך על פניו של פבל - "הכול אצלו תמיד היה בחיוך", וכי היה לו חוש הומור מיוחד שהרבה להצחיק ולגבש את חברי הצוות. מפקדיו העידו כי פבל היה פרפקציוניסט, אחראי ומאוד מסור ורציני בעבודתו, שתמיד הוביל משימות במוטיבציה גבוהה.

פבל היה אדם שאהב את החיים, אהב לצחוק, לשמוח והפיץ שמחת חיים בכל מקום אליו פנה.

פבל היה אדם בעל רב רחב, תמיד ידע לראות את הצד חיובי, התמיד לעזור והרבה לתת בסתר. לאחר נפילתו, אנשים רבים סיפרו לבני משפחתו כמה פבל עזר להם מבלי לבקש כל תמורה. "תמיד ידע לשמוח ולעשות טוב לאנשים הסובבים אותו, אף פעם לא עשה רע לאף אחד, תמיד עזר וסייע בכל דבר ולכל אחד", תיאר אחד מחבריו.

פבל היה אדם ספורטיבי, אהב להתאמן ונהג לרוץ. באפריל 2016, ימים אחדים לפני נפילתו, הוא השתתף במרוץ "לרוץ ברוח טובה", המהווה את שיאו של שבוע המעשים הטובים, ומטרתו לקדם את רוח ההתנדבות והערבות ההדדית בחברה הישראלית.

רב-סמל פבל נפל בעת מילוי תפקידו ביום ד' בניסן תשע"ו (12.4.2016). בן עשרים וארבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנצרת עילית. הותיר הורים.

על מצבתו של פבל כתבו אוהביו ברוסית, שפת האם שלו: "הלכת באופן כל כך פתאומי, אבל נפשך מאירה לנו לנצח".

חברים רבים כתבו על פבל - "נצרת עילית מרכינה את ראשה על מותו של פבל אומלצ'נקו. נפרדים מאחד האנשים היותר חייכניים שהכרתי, בן לאחת המשפחות הטובות ביותר שאני מכיר. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים ילד יקר. טרגדיה שלא ניתנת לעיכול".

חבר מהצוות כתב - "אח יקר שלי, איך אפשר להיפרד מאח? איך? לא אשכח לעולם את השיחות שלנו, את כל הרגעים המצחיקים והיו המון... את העיניים הכחולות והטובות שלך... את החיוך הבלתי נגמר שלך... קשה לי, קשה לכולנו... כבר מתגעגע פבל יקר שלי".

חבריו של פבל הקימו לזכרו דף קהילה באתר פייסבוק בשם "לזכרו של אח וחבר יקר פבל אומלצ'נקו", הכולל תמונות ודברי זיכרון. בין דברי הזיכרון ניתן למצוא מכתב שכתב אחד מחבריו לאחר לכתו של פבל: "שוב עולים הזיכרונות של אותם הימים. גם עכשיו אני בוכה כמו ילד תמים. אני נזכר ומזיל דמעה על כל השנים שהיית כאן אתנו, היית בחיים. געגועים אליך חבר. הלב כואב ולא מעכל. החברים עוד אוהבים ובליבם אתה חסר, איך שפתאום ביום הכול נגמר, הלב נדם, החדר קר...  ואתה בלבנו לנצח. לא נשכח, לא נשכח אותך אח יקר. שואלים את עצמנו - את האושר מי יחזיר? מסתכלים בתמונתך והדמעות זולגות. תספר לנו, איך למעלה? מה אתה מרגיש? אנחנו תמיד חושבים עליך, הכול שונה בלעדיך. לב כואב, לא מאמין. איך נקטפת כה צעיר? לגורל אין רחמים, הוא קוטף רק את הטובים. פבל אח יקר שלנו... אתה חרוט בליבנו לנצח".

אוהביו של פבל בחרו להמשיך את דרכו בנתינה ובהתנדבות בעזרה לזולת - "הוא ציווה לנו זאת בנפילתו, להמשיך את טוב הלב אשר היה כה ייחודי לו. זוכרים אותו לנצח, הוא תמיד יישאר בלבנו".

פבל מונצח עם כל חללי משטרת ישראל באתר ההנצחה של משטרת ישראל הממוקם במכללה הלאומית לשוטרים בעיר בית שמש. דף לזכרו של פבל הוקם במדור "גלעד לזכרם" באתר האינטרנט של משטרת ישראל, והאתר גם מאפשר הדלקת נר זיכרון.