בן שרה ויהושע, נולד בשנת 1914 בעיר פיוטרקוב-טריבונלסקי, פולין, בן למשפחה חסידית שגרה בלודז'. פישל קיבל חינוך דתי ומנעוריו היה חבר פעיל ב"השומר הדתי". בשנת 1933 שהה שנתיים בהכשרה וחזר לעירו כדי להתכונן לעלייה, אך זו עוכבה והוא נאלץ לשרת שנה וחצי בצבא הפולני. בימי מלחמת-העולם השנייה, נכלא בגיטו לודז', נשלח אחר-כך למחנות-עבודה שונים ובכללם לדאכאו ואושוויץ ולא פעם היה כפסע בינו ובין המוות. עם השחרור חזר לעירו ולא מצא עוד איש ממשפחתו בחיים. עם חבריו יסד את סניף "תורה ועבודה" בלודז', שם הכיר את צפורה קרגר, ונשא אותה לאישה. מלודז' עבר לגרמניה. שהה כשנתיים בחווה חקלאית באשנבך עד שאישתו עלתה לארץ ברישיון-עלייה שקיבלה בגלל מצב בריאותה, והוא וחבריו יצאו לדרך באונייה "יציאת אירופה תש"ז", הלא היא "אקסודוס" הנודעת. לאחר שהוחזר לגרמניה יחד עם כל נוסעי האונייה, הצליח לעלות שוב בחודש טבת תש"ח ברישיון-עלייה בשם אחר. בבואו לארץ ביקר אצל קרוביו וחש מיד באחת השיירות לכפר עציון, שהמצור עליו כבר הלך והתהדק. בכפר פגש מחדש את אישתו, והתערה עד מהרה בחיי הקבוצה, השתתף באימונים ובשמירה ובעבודות הביצורים. במכתביו לקרוביו הביע סיפוק רב על שניתן לו לשאת בעול ההגנה.

בניסן תש"ח, בתקופת מלחמת-העצמאות, חלה ונחלש ובבוא ההתקפה הגדולה על המשק היה עם אישתו במקלט שבמנזר הגרמני. בפרוץ שריוני האויב לכפר ביום ד' באייר תש"ח (12.5.1948) פוצץ הבית וכל יושביו נקברו תחת הריסותיו.

ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים, עם שאר חללי גוש עציון, בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.

החלל הינו "נצר אחרון".
חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.