בנם הבכור של רבקה ואריה זליג פוקס. נולד ביום י"ח באדר ב' תש"ו (21.3.1946) בירושלים. אח ליעקב (קובי).

פנחס (פיני) גדל והתחנך בירושלים. למד בבית ספר יסודי עד כיתה ח', ובכיתה ט' למד ב"גימנסיה העברית", שניהם בשכונת רחביה.

הצטרף כחניך לשבט "מצדה-מודיעין" בתנועת הנוער "הצופים".

בכיתה י' עבר לפנימיית "הכפר הירוק" שברמת השרון. חבריו שם כינו אותו "פוקסי", שכן שם משפחתו היה פוקס.

בגיל שמונה-עשרה, בתום לימודיו, התגייס לצה"ל ושובץ ביחידת הצוללות, היא שייטת 7. אף שלא חיבב במיוחד שחייה ושהות בים, שמח בשיבוץ המיוחד, ועד מהרה התחבבו עליו החיים בצוללת. הודות לחוש ההומור שלו, לבדחנותו ולשובבותו הצחיק את חברי צוותו והנעים את זמנם.

במהלך השירות השתתף במלחמת ששת הימים שפרצה ביוני 1967. לאחר שירות החובה המשיך לשירות קצר בקבע.

בשנת 1968 נשלח עם חברי צוות להביא מחופי אנגליה את צוללת "אח"י דקר", ואז עִברת את שם משפחתו לבן אור, כפי שנדרש באותם הימים. את השם יצר כמעין ראשי תיבות של שמות הוריו. מאחר שחלה באנגליה באבעבועות רוח, חזר ארצה בטיסה ולא ביצע את משימת הבאת הצוללת לחופי הארץ. כך ניצל מהאסון בו נפלו כל אנשי הצוות כשהצוללת טבעה.

לאחר שחרורו מצה"ל נקרא מדי פעם בפעם לשירות מילואים. במסגרת זו עבר קורס חובשים. גם באוקטובר 1973, בפרוץ מלחמת יום הכיפורים, גויס.

את גבריאלה, קצינת מילואים, הכיר בזמן שירות מילואים. השניים היו לזוג ובשנת 1972 נישאו. את ביתם קבעו בשכונת המושבה הגרמנית בירושלים.

שתי בנות נולדו להם – שרית וקרן. פיני היה עבורן אב מסור ואוהב.

בשנת 1976 נהרג אחיו הצעיר קובי בתאונת דרכים צבאית. מאז, בשל היותו בן למשפחה שכולה, הפסיק את השירות הקרבי בחיל הים ושירת במילואים כחובש בחיל הרפואה.

לאחר שנפרד מגבריאלה השתקע בנחלאות.

לאורך חייו מאז השירות הסדיר החליף כמה מקצועות. תחילה עסק בתחום הביטחון ושימש בין היתר קצין ביטחון בימי החתימה על הסכמי השלום עם מצרים וקצין ביטחון ברשת המלונות העולמית "הילטון". במסגרת תפקיד זה טס לעיתים קרובות לחו"ל.

לאחר מכן פתח מסעדה עם שותף בתיאטרון ירושלים, וכעבור כמה שנים פתח משרד חקירות ועבד כחוקר פרטי. בתחום זה קנה לו מוניטין במיוחד במגזר החרדי, ובין היתר איתר ילדה שנחטפה להולנד ומצא את הגלימה האבודה של הרב הראשי הספרדי הראשון לציון עובדיה יוסף.

אף שהמשיך לעסוק בחקירות כעבודה משנית, לימים עבד גם כעיתונאי בעיתון "מקור ראשון" וכשדרן בתחנת "רדיו ירושלים". בתוכנית הרדיו שלו הפגין כישרון עיתונאי בוויכוחים באמצעות טקטיקה שפיתח: ראשית הקשיב לבן שיחו, לאחר מכן מצא את הכשל בטענותיו וכך לבסוף מוטט את הטיעון.

בהמשך עבד ב"מסדר ז'בוטינסקי", ארגון חברתי של נאמני משנתו ודרכו של זאב ז'בוטינסקי.

רוב חייו עסק בפוליטיקה באופן פעיל, ובמרוצת השנים התפקד לכמה מפלגות. בין היתר שימש יועץ לחבר הכנסת ושר התיירות רחבעם זאבי וכן היה מועמד מספר ארבע ברשימתו.

פיני היה אדם חילוני ששמר כל חייו על קרבה גדולה לדת ולמסורת. היהדות הייתה נר לרגליו, והוא התמצא במקורות והכיר אותם על בוריים. מאחר שהיה מקורב לרבנות הורשה ללמד יהדות בתהליך גיור, בצוות משותף עם רב.

פיני, אדם טוב, רחב לב ופלורליסט, תרם לנזקקים, אסף סביבו אנשים מעוטי יכולת משכונתו ועזר להם.

בחודש אוגוסט 2000 חש ברע. לאחר בדיקות התגלה בגופו סרטן אלים, שלימים יוחס לצלילות שביצע בנחל קישון בעת שירותו הצבאי.

פנחס (פיני) בן אור נפטר ביום י"ד בחשוון תשס"א (11.11.2000). בן חמישים וארבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין הר המנוחות בגבעת שאול שבירושלים. הותיר אם ושתי בנות.

על מצבתו חקקו אוהביו: "לבני האדם כוכבים ומזלות, ולך כוכבים היודעים לצחוק".

בספר "ירושלים שלי" מאת שוקי לבנון מופיעים סיפורי ילדות וצבא רבים על פיני. משפחתו מציינת כי דמותו של השחקן אדיר מילר, המגלם חוקר פרטי בסרט "פלאות" (2013), מבוססת בין היתר עליו.

פיני מונצח בדף יזכור של אתר פנימיית "הכפר הירוק", שם למד.