בנם הבכור של נורית ורחמים (מינו). נולד ביום כ"ט בחשוון תשכ"ה (4.11.1964) בנתניה. אח לשגית וגיא.

פנחס, שמגיל צעיר הכול הכירוהו בשם פינקי, גדל והתחנך בנתניה. למד בבית ספר יסודי "איתמר" ולאחר מכן בתיכון "אורט יד לבוביץ" בעיר. אובחן כילד מחונן ולמד בתוכנית למחוננים, מכיתה ב' השתתף במיזמים באוניברסיטה.

הצטרף לתנועת הנוער "מכבי צעיר" תחילה כחניך ולאחר מכן הדריך, היה מעורב בה מאוד והשתלב בהנהגה. בשעות הפנאי שיחק כדור יד וכדורגל.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל והחל מסלול הכשרת לוחם בפלוגת הנ"ט (נגד טנקים) של חטיבת הצנחנים בחיל הרגלים. לאחר שעבר קורס מ"כים (מפקדי כיתה) וקורס קצינים מונה למפקד מחלקה בצנחנים. לאחר שירות החובה המשיך לשירות קבע.

ב-1987, במהלך האינתיפאדה הראשונה, מונה למפקד פלוגה בגדוד 101 ("פתן"). הודות לכושר מנהיגות טבעי, חום ואהבה שהעניק לפקודיו, הצליח לרתום אותם למשימה ולזכות בנאמנות מלאה. בתקופת הלחימה בדרום לבנון שימש מג"ד (מפקד גדוד) 101, בהמשך פיקד על בא"ח צנחנים (בסיס האימונים החטיבתי) ומונה לסגן מפקד החטיבה.

את תמר (תמי) הכיר בבית הספר לקצינים (בה"ד 1) בזמן שירותם הצבאי. בין השניים נוצר קשר זוגי, ובשנת 1995 הם נישאו. על הקשר ביניהם כתבה: "יש בינינו תקשורת, תמיד הייתה. תקשרנו עם מעט מילים ותדר של לב ... אלו ערוצים בלתי נראים שמחברים בין הלבבות באהבה שאין לה סוף".

שני בנים ושתי בנות נולדו להם – עומר, עמית, אור והלל. פינקי היה בעל ואב מסור ואוהב, ידע להקדיש את כל כולו למשפחתו לצד מסירותו לצבא.

במהלך שירותו יצא לתקופות לימודים – סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן ותואר שני באוניברסיטת חיפה. בהמשך נשלח לחו"ל, ללימודים בארצות הברית, בבית הספר לפיקוד ומטה (פו"ם) של המארינס. בסיום הלימודים חזר עם משפחתו ארצה, ובשנת 2000 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד חטיבת המילואים "עוצבת שועלי מרום". בד בבד הדריך בקורס מג"דים.

משנת 2002, במהלך האינתיפאדה השנייה, פיקד על החטיבה הדרומית ברצועת עזה. נודע כ"איש של שטח ולא של משרד", וגם בתפקיד זה הקפיד לצאת לסיורים ולשהות עם החיילים. שרון, קשר המח"ט ששירת צמוד אליו, תיאר אותו: "פינקי היה בשבילנו כמו אבא. הוא הדמות הכי חזקה שאני מכיר". אף שלא אחת נקלע למצבים מסוכנים של ירי, לא סיפר זאת לבני משפחתו כדי לא להדאיגם.

ביום 8.7.2004 (בשבוע של פרשת פנחס), במהלך פעילות מבצעית סמוך ליישוב מורג ששכן בדרום רצועת עזה, הג'יפ שבו נהג פינקי עלה על מטען חבלה רב עוצמה. הוא עצר את הרכב באמצעות בלם היד משום שהבין שכף רגלו השמאלית נקטעה. שלושת חייליו חילצו אותו בגבורה כשהג'יפ בוער ותחת אש מקלעים, והוא הורה להם להניח על רגלו חוסם עורקים, הרגיע אותם ופקד עליהם לתפוס מחסה. מלבד הקטיעה פגעו רסיסים באיברים נוספים בגופו. בתקרית נפצע קל קצין בכיר נוסף.

הליך השיקום כלל טיפולים וניתוחים, ופינקי השקיע בו את כל כולו ועבר אותו נחוש, אופטימי ומלא מוטיבציה. באתר "יוטיוב" הועלתה כתבה ששודרה ב"אולפן שישי" בערוץ 2, בהפקת איתי אנג'ל, על תקופה זו בחייו. בתום השיקום שב לשירות פעיל כמפקד קורס "פו"ם (פיקוד ומטה) ברק" שנועד להכשרת קצינים בכירים בזרוע היבשה.

בשנת 2010, לאחר שנים של השקעה בביטחון ישראל ובסיכול הטרור בחזית הלחימה, הפיקוד והעשייה הצבאית, פרש לגמלאות מצה"ל.

בשנת 2011 יצא עם משפחתו לשנת שליחות בניו ג'רזי שבארצות הברית במסגרת ארגון ידידי צה"ל (FIDF), ושם כיהן בתפקיד סמנכ"ל.

בשנת 2013 נבחר לראשות המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה. את תפקידו הציבורי ביצע בכישרון רב. הוא הצליח ליצור אחווה בין אנשים סביב חזון ומשימה ובסופו של דבר לממש את החזון. "ראש מועצה מופלא וייחודי", נכתב עליו.

במסגרת תפקידו סייע בין השאר בהקמת בית ספר "בראשית" המשלב תלמידים דתיים וחילונים. בפגישת ההקמה הצליח "למגנט" את כל המשתתפים כששטח את הפילוסופיה שלו על אנרגיות חיוביות, אהבה ורצון טוב, והכול מתוך כוונה אמיתית וכנה.

פינקי ניחן בנחישות ובהגשמת מטרות, במעורבות ובבקיאות בפרטים, שתוארו על ידי מכרה: "הייתה לו יכולת לזהות חלום, להתחבר ולדחוף אותו חזק, לא לפחד ולא להתפשר, להאמין, להיות אמיץ ולא לוותר". אדם בעל שיעור קומה, שימש השראה, דוגמה ומופת, השאיר חותם על רבים ותרם תרומה משמעותית לקהילה, לעם ולמדינה. באנושיות ובטוב לב, ולעולם בלי מרמור, תמך במי שנזקק, הכיל את הזולת ובטח בבני אדם, וכך כבש לבבות.

איש אשכולות דעתן, סקרן וצמא דעת, התעניין בהיסטוריה, מדע, גאוגרפיה, אסטרופיזיקה ופילוסופיה. בכל פגישה איתו נהנו בני שיחו משיח מעמיק ומגוון.

באפריל 2017 נסע לטיול משפחתי בווייטנאם עם רעייתו ושלושה מילדיו. לקרוביו בארץ סיפר בהודעות עד כמה הוא נהנה ותיאר חוויות. במהלך החופשה לקה בדום לב.

פנחס (פינקי) זוארץ נפטר ביום כ' בניסן תשע"ז (15.4.2017). בן חמישים ושלוש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בבנימינה. הותיר אישה, שני בנים ושתי בנות, אם, אח ואחות.

על מצבתו חקקה אשתו תמצית של הווייתו, ציטוט מספר משלי (פרק ח, פסוקים כ-כא): "בְּאֹרַח-צְדָקָה אֲהַלֵּךְ ... לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא".

ספדה רעייתו תמי: "עוצמות האהבה והטוב שהרעפת על כולם חוזרות אלינו מהאינסוף, והאור הזה, החיבורים האנושיים, מאירים את החושך אליו נקלענו. החיים ממשיכים, וזה בטח הדבר שהכי משמח אותך". עוד כתבה: ״האהבה שלך חיה ופועמת בנו. היא לא מתה. לעיתים זה אנחנו שלא עומדים ברף שלך וביכולת שלך לחיות את החיים בשמחה ומשמעות ולנשום אהבה. האזכרה שלך היא הזדמנות בשבילי להיזכר במהות הזאת״.

חברו הקרוב אביב כוכבי, לימים הרמטכ"ל, ספד: "אני עומד כאן היום לפניך, המום, חסר, נטול ברכות, וכמו כולם עם מועקה אדירה ולב כבד ... שולח לך בקולי קולות תודה על הזכות שהייתה לי להכיר אותך, לאהוב אותך, להיות לצידך ואיתך, ומעל הכול תודה על החברות העמוקה ...

האפוד, השכפ"ץ והאבק שעטפו אותך הסתירו צדדים רבים ומגוונים באישיותך – היית מלא כרימון, איש של גוף ונפש, מחשבות ומעשה ... שם בפנים הייתה לך נפש שאהבה מוזיקה ואומנות, שידעה להעריך את כוח היצירה ושיצרה וחידשה בעצמה בכל מקום ותפקיד אליו הגעת ... החברות ביננו הלכה והתחזקה עם השנים ... תמיד מחזק, מפרגן, מביע דעה ותמיד רגיש לאירועים ולשעה".

חברו הלל ספד: "ראיתם פעם איש ממוצע קומה שהוא ענק? אני ראיתי איש כזה, ענק במקומות החשובים, לב ענק, נשמה ענקית, איש הנטוע באדמה הישראלית, שם שורשיו, עמוק עמוק, וכעומק שורשיו עומק ורוחב ערכיו, אדם אמיתי, איש של אמת".

מדי שנה, ביום השנה לפטירתו מוקדשת לו קבלת שבת קהילתית בבנימינה הכוללת מוזיקה, שירה ודברים לזכרו.

פרח ורוד שפותח על ידי החוקר מוטי הררי מ"מחקר ופיתוח ערבה" נקרא על שם פינקי. רעייתו הקימה על שמו מועדון בבנימינה של עמותת "אתגרים" לרכיבה על אופניים עבור אנשים עם מוגבלויות.

בית ספר "בראשית" שהקים פינקי נקרא על שמו. בטקס הסרת הלוט משלט ההנצחה נשאה דברים מרים: "כזה פינקי, פינקיהו, היה בשבילי: ידע להביא מהרוח, מהיום-יום, מהרגע, מהטוב, מהרגש, אך יחד עם זאת ידע גם ידע לדרוש, להרצין, לנתח באופן אנליטי ומושכל, להכין דיונים, לשמוע עמדות, קולות וצדדים. והשילוב הזה היה לנוסחה המנצחת שלו. היה זה שיעור חשוב עבורי, ומדובר בשיעור חשוב לכל העושה למען הציבור, לכל מנהל, לכל מי שניצוץ המנהיגות זרוע בו פנימה".