בן מרים ואהרן, נולד ביום כ"ה בניסן תרפ"ז (27.4.1927) בראשון לציון. בהיותו בן 14, לאחר שסיים את חוק לימודיו בבית-הספר, למד מכונאות במשך כמה שנים והצטיין במקצוע. לאחר שעות עבודתו הירבה בקריאת ספרים ובייחוד קרא ספרים שעסקו בתולדות ישראל. נושאי שיחותיו היו תמיד: גבורת העם, מלחמותיו, כמיהתו לחופש.

במלחמת-העצמאות היה מן המתגייסים הראשונים ל"הגנה", עוד לפני הקמת הצבא. כשנפרד מאחותו לפני צאתו לפעולות, הרגיע אותה כשמיררה בבכי ואמר לה: "הרי למען המדינה הולך אני...". הוא היה משוייך לחיל הרגלים והשריון ושירת בחטיבת "גבעתי" ובראשית ינואר 1948 הוצב עם מחלקתו בגן יבנה. ביום כ"ז בטבת תש"ח (9.1.1948) יצאו שתי כיתות מהמחלקה לסיור בגן יבנה באזור וברשותם שני אקדחים ושני רימונים. ערבים חמושים מהכפר אבו-סווירה הבחינו בהם ופתחו באש לעברם. 11 מאנשי הסיור נהרגו ופנחס ביניהם. גופתו הוחזרה למחרת על-ידי הצבא הבריטי. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראשון לציון.

ב-24 בינואר פשט כוח "גבעתי" על הכפר אבו-סווירה ופוצץ את בתיו.