בן שרה ואהרן-יוסף, נולד ביום ד' בטבת תרפ"ד 12.12.1923) בעיירה דז'אלושין, פולין ולמד בבית-ספר יסודי. מנעוריו חלם לעלות לארץ-ישראל. בשנת 1939, בימי מלחמת-העולם השנייה, הועבר עם כל משפחתו לגיטו לודז' ושם היה חבר "הנוער הציוני", פעיל, מארגן קבוצות ומנהל אסיפות חשאיות. בשנת 1941 חלה קשה בגיטו והרופא נואש מהצילו, אך הוא הבריא. כעבור ימים מעטים, בתקופת השילוח למחנה-השמדה, חלה שוב ונאבק שלא ליפול בידי הגסטפו, ואמנם ניצל. ב-18.7.1944, עם חיסול גיטו לודז', נשלח עם כל משפחתו למחנה-ההשמדה אושוויץ. שם היה עד ראייה למות שני אחיו ושם נהרגו הוריו. עם השחרור מהמחנה חזר ללודז', אך לא מצא בה כל שריד מהמשפחה. עזב את פולין עם קיבוץ-הכשרה שאירגן, עבר לאיטליה וב-18.1.1946 הגיע לארץ באוניית-המעפילים "אנצו סירני". מיד עם בואו חלה קשה במשך שישה חודשים, אך משהחלים החל לעבוד והצטרף ל"הגנה".

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לשירות מלא. פינחס-מנדל לא יכול לשמוח ולשהות זמן רב בחברת שתי אחיותיו, שרידי המשפחה, שבאו בימים ההם מקפריסין. בחופשותיו היה סר לביתן, מספר על גבורת הצבא ובביטחון רב קיווה לבוא יום הניצחון, אך לא זכה לכך. בליל 2-3 ביוני 1948, במסגרת מבצע "פלשת", תקפו כוחות "גבעתי" את המערך המצרי ליד גשר אשדוד (גשר "עד הלום" כיום). ההסתערות נבלמה באש כבדה של האויב והכוחות נאלצו לסגת. ההתקפה נכשלה אמנם, אך אילצה את המצרים להיערך במקום ובלמה את התקדמותם צפונה. בקרב זה נפל, ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948) בהגישו, כחובש, עזרה לחברו שנפצע בפעולה. הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.