בן יונה ויחיאל, נולד ביום כ"ד בחשוון תרפ"ו (11.11.1925) בקהיר, בירת מצרים והגיע לארץ בסירת-מעפילים בשנת 1933. פרחי למד בבית-ספר יסודי בתל-אביב וכאשר הפסיק את לימודיו החל לעבוד כרצף. בנערותו הצטרף למחתרת לח"י, התאמן ביסודיות ותבע בתוקף שישתפוהו בפעולה קרבית. ביום י"ח סיוון התש"ו, 17.6.1946 בפעולת לח"י לפיצוץ בתי-המלאכה של הרכבת ליד חיפה, נתפס בידי הבריטים, נשפט ונדון למות. גזר- הדין הוחלף במאסר-עולם. בהיותו בבית-הסוהר בירושלים השתלם בלימודים, הוסיף ידיעות ובגר מבחינה חברתית. בסוף שנת 1947 הצליח לברוח מבית-הסוהר דרך מנהרה ולהצטרף שוב לארגונו. פעל בעיקר כמדריך, והוכשר לכך הודות לאהבת-האדם שקיננה בלבו יחד עם רוח לחימה ללא חת. במחתרת היה ידוע בכינוי "בני".

כשהתגייס עם יחידות לח"י לצה"ל צורף לגדוד הפשיטה 89 בחטיבה 8. פרחי השתתף בכל הפעולות של גדודו במרכז, בדרום ובנגב. ביום כ"ד בכסלו תש"ט (26.12.1948) נפל בעוג'ה אל-חפיר, בעת מבצע "חורב" לסילוק הצבא המצרי מתחום ישראל. נקבר בחלוצה.

ביום כ"ג בתמוז תש"ט (20.7.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.