צבי (במבי), בן נוגה ואל"מ אברהם , נולד ביום ה' באב תשי"ב (27.7.1952) בבאר-טוביה. הוא למד בבית-הספר היסודי בנחשון. אחרי-כן סיים את לימודיו במוסד החינוכי "שומריה" במשמר העמק - הזורע. צבי היה תלמיד חרוץ וחריף ובעל מחשבה מקורית. בכיתה י"ב הוטל עליו לכתוב עבודת מחקר שנושאה: "מלחמות בזק - השוואה בין מלחמת הבזק של הגרמנים בימי מלחמת העולם השנייה, לבין מלחמת הבזק של ישראל". עצם ניסוח נושא העבודה לא נראה לבמבי, אף-על-פי כן עסק בה תקופה ארוכה ושם לו מטרה להוכיח את השוני המהותי שבין מלחמת הקיום של ישראל למלחמות של משמידי היהודים במלחמת העולם השנייה - ואכן זכה במבי להערכה על עבודתו זו. צבי היה חבר בתנועת "השומר הצעיר", חובב טיולים וטיפול בבעלי חיים. אהב מאכל טעים ובגד נאה. היה בו כשרון משחק ועל משחקו בהצגות זכה לשבחים. הוא הקדיש מזמנו הפנוי למלאכת יד, היה עליז ואוהב מעשה משובה. בקיצור, אהב "לעשות חיים". צבי, התכונן לטייל בחוץ לארץ לאחר שישתחרר מהשירות הסדיר, בטרם יחזור למשק או ללימודים.

צבי גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971. הוא ביקש להתנדב לשרת בחיל-האוויר אך הוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס רגמים (בו הוענק לו ציון גבוה - 95), בקורס מ"כים, בקורס קצינים, ובקורס לקציני תותחנים. אחרי-כן הוצב לפיקוד הצפון. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) היה צבי קצין תצפית קדמי במוצב החרמון. בתפקידו זה ניהל את הנחתות האש עד שנאלץ למצוא מחסה בבונקר הגדול של המוצב. עם רדת הלילה יצאה מן המוצב קבוצה של קצינים וחיילים, תחת אפם של הסורים, בניסיון לחבור עם כוחותינו. תוך כדי התנועה, בה שימש במבי כמפקד המאסף, נתקלה הקבוצה במארב של חיילים סורים. במבי העדיף לחלץ חבר פצוע ובפעולה זו נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ הזורע. השאיר אחריו אב, אם, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.

קיבוצו הוציא לאור ספר בשם "מלחמת יום-הכיפורים", לזכרם של בני הזורע שנפלו במלחמה, וצבי בתוכם.