בן רבקה ומרדכי, ממתישבי כפר ורבורג. נולד ביום כ"ט באייר תרצ"א (16.5.1931) ברחובות ולמד שם בבית-החינוך. היה צעיר ב-3.5 שנים מאחיו הבכור אפרים, אך השיג אותו מהר בהתפתחותו. אם-כי היה מושפע ממנו, דבק במידותיו וניתן לומר עליהם במידה רבה של צדק ש"בחייהם ובמותם לא נפרדו". בגיל רך נרתם, כאחיו, בעול המשק החקלאי והיה מושרש בו. אך מקטנותו ניכרה בקרבו נשמה יתירה של משורר שמצאה לה ביטוי ברשימות, במכתבים ובניסיונות פיוטיים מפליאים בגיל זה: "לבטא! להביע במלים את הסופות המשתוללות בטבע ובלב הנסער! לגולל על הנייר את ארצי, הריה ועמקיה הירוקים, שממותיה ונהרותיה על שירת זרימתם! לבטא כל זאת באגרופי", כך כתב. אהבתו לעבודת האדמה ולנוף-המולדת מצאה לה ביטוי באידיליה "אגדת יעקב ורחל" ובסיפורים "בן המולדת" ו"כוח הרצון". צבי הצעיר נתן ביטוי לדורו, שהקדים להתבגר למעשים גדולים: "אנו יבולך, המכורה, ולך שילומים עד תום. את לנו כקרקע לאילן, כקן לציפור וכמים לשתיל בשרב. לא נוכל להיעקר ממך ולהמירך, אלא אם יקוצצו שורשינו היונקים לשדך, וינותק חוט-טבורנו המושרש בבשרך. אהבנוך, מכורה! ראי: במיטב דמנו הצעיר הרווינו עפרך. את גאון בחורינו הבאנו קרבן על מזבח-דרורך. רצי-נא עלומי-קרבננו, אם-מכורה!"

מלחמת-העצמאות מצאה את צבי קשוב ודרוך. בחודשים המעטים מאז שפרצה ועד למותו לא חדל לכתוב ולתאר דמיונות של נוער, ההולך לקראת הגורל כמו לפי איזה צו עליון. הזעזוע האחרון והגדול בא עליו עם נפול אחיו במערכה. על קברו נשבע צבי שבועת- אמונים: "אחי, נשבע אני לך: לבי נר-נשמתך יהיה וזכרך תוכי אצפון כנכס יקר מכל! בדרך בה מצאת מותך אלך, ולו בייסורים, ולו בכאב, ולו אף בידיעה ברורה, כי דרכי האחרונה היא!... בקדושת הכאב ובקדושת אהבתי אותך נשבעתי לך; בקדושת כל אשר למענו כדאי לחיות, בקדושת כל אשר למענו כדאי למות!..." את שבועתו קיים. אחרי מות אחיו יצא מיד עם כל בני גילו בכפר למחלקת-עזר צבאית, ששמרה על המשלטים בסביבות כפר ורבורג, אשר נמצא בקווי החזית. עם החמרת המצב הצטרף לשורות הפלמ"ח לחטיבת הנגב וביום א' בתמוז תש"ח (8.7.1948) נפל באחד המשלטים ליד חוליקאת אחרי קרב ארוך ונואש, בו החזיקו מעמד 30 נערים מול כוחות גדולים ומזוינים היטב של המצרים. צבי חיפה על המחלקה במרגמה היחידה, לחם בגבורה ונפל והוא בן שבע-עשרה שנים וחודש ימים.

ביום ד' בתמוז תש"ט (1.7.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג. צמוד לקבר אחיו אפרים, כצוואתו באחד ממכתביו. במשך עשרות הימים שנמצא במחלקה לא גילה לאיש כי אחיו נפל שלושה חודשים קודם-לכן. מתקופה זו נשארו יצירות אחדות על המפעל והקורבן: השיר "דרור", "שירת הקבר", "הנשר" והשיר בפרוזה "אמא", שהקדיש לאמו ולכל האמהות השכולות אשר בניהן נפלו במערכה. אף את "שירת הקבר" הקדיש לאחיו: "לאפרים, לחלוצי, ליורם ולכולכם-כולכם, אחי הטובים, ששירת-עלומיכם נאלמה בשחר ימיה". בה אמר "ארצי הדלה - מה רב עשרך אם אלה בנייך!"

לזכר שני האחים ניתן השם כפר אחים למושב עולים חדשים משארית הפליטה שהוקם ליד כפר ורבורג. כתבי האחים פורסמו בספר ב"ספר האחים", שיצא לאור בשנת תש"י.