בנם של ציפורה וחיים. צבי (צביקה בפי חבריו) נולד בעיירה טרנובז'ק, פולין, ביום ב' בחשוון תרפ"ז (10.10.1926). אח לפייבל.

צבי למד בבית ספר יסודי בעיר מגוריו עד כיתה ה'. לימודיו נפסקו בעקבות מלחמת העולם השנייה שהחלה בסוף 1939. כנער הוא היה חבר בתנועת הנוער "החלוץ הצעיר", ובמהלך מלחמת העולם נכלא במחנה ריכוז והועבד במפעל לייצור מטוסים.

הוריו ואחיו של צבי ניספו בשואה. רק הוא שרד ממשפחתו, ובשנת 1947 עלה ארצה באוניה "ארבע החירויות", לאחר תקופת מעצר בקפריסין.

צבי התגורר תחילה ברמת גן ולאחר מכן בתל אביב עם בן דודו, אשר עימו התחדש הקשר במחנה בקפריסין. הוא עבד לפרנסתו בבניין והתנדב לשירות העם מטעם הסוכנות.

בשנת 1948 התגייס לצה"ל, שירת בחטיבת "גבעתי" ולחם במלחמת העצמאות בחזית הנגב, באזור ניצנים.

בשנת 1951 צבי נישא לעדינה. בשנים הבאות נולדו להם שני ילדים: נעמי וגלעד, שלא זכה להכיר את אביו.

מעט אחרי קום המדינה צבי הצטרף לשירות הביטחון הכללי ושירת כשנה ביחידת המבצעים. בהמשך הוצב בחוליית האבטחה של ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון. בשנת 1961 הוא נשלח לעבוד במשלחת הרכש של ישראל בבון, גרמניה.

צביקה שלט בשפות רבות. הוא ניגן במפוחית ובאקורדיון, הצטיין בחוש הומור ובכושר חיקוי נדיר. כשעבד אצל בן-גוריון זכה להתחבב עליו מאוד בזכות חיקוייו, והרעיה פולה בן-גוריון העניקה לו את הכינוי "ז'וליק", שפירושו שובב.

צבי נפטר ביום כ"ח באדר א' תשכ"ב (4.3.1962), בעת שליחותו בגרמניה. בן שלושים וחמש בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקריית שאול, תל אביב. הותיר אישה, בת ובן.