בן זינה ואפרים, נולד ביום כ"ו באב תרפ"ב (20.8.1922) בעיר זאפורוז'ה, אוקראינה, בן לאב נוצרי ואם יהודיה. גדל בסביבה רוסית, אך דווקא אביו היה זה שעורר בילדו את החיבה לישראל ואת הכיסופים לארץ-ישראל. צבי, ששמו הרוסי היה איגור, סיים את בית-הספר התיכון ולמד טכנאות רדיו. בהיותו בן 18 פרצה מלחמת בריה"מ-גרמניה. צבי הצטרף לצבא האדום והיה לקצין- תותחנים ומפקד סוללה. בשנה הראשונה של המלחמה נשבה על- ידי הגרמנים ואחר-כך נמלט וחזר לעיר-הולדתו. באותו זמן מת עליו אביו והוא ואמו נמלטו לאחת הערים שבה לא הכירו אותם. שנתיים ישבו בין גרמנים בלי שאיש יידע על יהדותם. צבי לא יכול לשאת ישיבה שאננה זו בשעת צרה לעם היהודי ולאחר כשנתיים הסגיר את עצמו לידי הנאצים, כדי לשתף את עצמו בגורל אחיו היהודים. מיד אחרי-כן נשלחו הוא ואמו למחנות-עבודה. ככל שהצבא האדום התקדם הועברו יותר מערבה. עברו את לבוב, את ברסלאו והגיעו עד מינכן ושם שוחררו על-ידי האמריקנים. צבי הצטרף לשורות בית"ר ותוך שלוש שנים היה למפקד בארגון הצבאי הלאומי. הוא למד עברית ואת תולדות עמו. בראשית קיץ תש"ח יצא מגרמניה והגיע למרסיי. משם הפליגו הוא ואמו באונייה "אלטלנה" לארץ. ב-20.7.1948 הגיעה האונייה לחופי המולדת. צבי הצטרף מיד אל מגיני ירושלים הנצורה. במסגרת אצ"ל נלחם על הר-ציון, אחר-כך במלחה והיה בין חמשת הרגמים שהצילו את חיי החברים במלחה, לאחר שהאויב פרץ למקום. צבי נפל ביום י' בתמוז תש"ח (17.7.1948) בעומדו על משמרתו במגרש-הרוסים בירושלים, כאשר נפגע בצווארו מרסיס פגז שנורה על-ידי הערבים. נקבר בשייח'-באדר א'.

ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.