בן ציפורה ואברהם. נולד בכ"ה בשבט תרפ"ה (19.2.1925) בעין-חרוד. בילדותו עבר עם משפחתו לבאר-טוביה שבה למד בבית-הספר היסודי ובצד לימודיו הצטיין במשחק הכדורגל, היה אוסף ילדים סביבו ומארגנם לתחרויות במשחק זה. צבי היה צעיר יפה-תואר, חסון ורחב-כתפיים, שופע להט-נעורים ומסור לעבודה. טרם מלאו לו שבע עשרה וכבר התנדב להיות בין ראשוני הפלמ"ח. כחבר החטיבה ליווה קבוצת נוער של "השומר הצעיר" שיצאה באחד המסעות הראשונים מסוגו למצדה ולעין-גדי. בכ"ב בניסן תש"ב (9.4.1942), באחת החניות לקראת תום המסע, כשהדליקו המטיילים מדורה, אירעה במקום התפוצצות גדולה, כנראה מחימום רימונים שהיו צמודים לחגורתו של צבי. עשרות נפצעו, שמונה נהרגו, צבי ביניהם. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בבאר-טוביה. הניח הורים, אח ושתי אחיות.

בעיתון התלמידים של באר-טוביה הוקדשה רשימה לזכרו ובסיומה המלים "הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים!".