בנם של מרים ומשה. נולד ביום כ"א בניסן תשנ"ג (12.4.1993) במושב כרמל שבדרום הר חברון. ילד שני במשפחה, אח לנתנאל, יעל, רועי, יאיר ותמר.

צביקה גדל והתחנך במושב כרמל. ילד חייכן, טוב לב ואהוב על הבריות. למד ב"ישיבה התיכונית קריית ארבע" ובלט כנער אוהב אדם וארץ ששילב תורה בכל מעשיו וראה בה דרך חיים.

בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. צביקה הסב גאווה ונחת להוריו וטיפח קשר קרוב עם אחיו ואחיותיו. יקיריו סיפרו על אח גדול במלוא מובן המילה שתמיד דאג להם ועמד לצידם.

בסיום לימודיו המשיך למכינה הקדם-צבאית "בני דוד" ביישוב עלי שבחבל בנימין, שם שקד על לימודי התורה והכין את עצמו לשירות הצבאי. מוריו תיארו עלם חמודות גבה קומה עם חיוך ביישני, אדם צנוע שתורה ועשייה הן נר לרגליו.

בשנת 2013 התגייס לצה"ל לסיירת מטכ"ל. לאחר כשנה עבר להשלים שירות צבאי מלא כלוחם ביחידת חי"ר. עד מהרה זכה להערכת מפקדיו וחבריו בזכות מקצועיותו, מסירותו ונועם הליכותיו. בהמשך שימש סמל מחלקה.

לאחר שהשתחרר, חזר ללמוד בישיבה לבוגרי צבא "בני דוד" בעלי. כן התייצב למילואים ככל שנדרש.

צביקה הכיר את טליה מבית אל ועד מהרה האהבה ביניהם פרחה. הם נישאו וקבעו את ביתם ביישוב עלי. במהלך שש שנות נישואין נולדו לבני הזוג שלושה ילדים - שקד, אמיתי ואביב. איש משפחה למופת, בן זוג מפרגן ואב אוהב ומסור. אשתו טליה העידה על בעל מדהים ואבא מופלא, שנהג להשתובב עם הילדים וטיפל בהם בסבלנות אין קץ. הוא אהב לספר להם סיפורים שהמציא, ותמיד בסוף הסיפור דאג לשזור מסר של אהבת הזולת. תמד התכופף כדי לדבר עם ילדיו בגובה העיניים ואימץ הרגל לחבק ולא לעזוב ראשון, כדי להרעיף עליהם אהבה ככל שיחפצו.

צביקה ראה בדאגה לחלשים בחברה שליחות, למד תואר ראשון בעבודה סוציאלית וכעבור זמן המשיך ללימודי תואר שני במסלול קליני, אותו לא הספיק לסיים.

עובד סוציאלי בכל נימי נשמתו. הוא עבד בהוסטל "בית יהושע" בראש העין המטפל במבוגרים המתמודדים עם תחלואה כפולה של מחלות נפש והתמכרויות. עמיתיו תיארו עובד מסור, קשוב ואוהב שהצליח להיכנס ללב המטופלים והקולגות כאחד.

"איש של התקדמות, של עשייה, של לב ושל סבלנות", כדברי מכריו. צביקה דגל בעבודה פנימית מתמדת בכל תחום, ובעיקר בשינויים קטנים, צעד אחר צעד.

אדם עם לב זהב, רגוע וחייכן, שנכון תמיד לעזור. מדי בוקר קם מתוך מטרה להיות אדם טוב יותר והאמין כי חשוב להקשיב, לחפש את הטוב ולאהוב כל אדם באשר הוא אדם.

חבר טוב ונאמן שנכון להפוך עולמות למען אחרים. יואב חברו סיפר על חבר אמת שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות. למרות אורח החיים השונה שלהם, תמיד היו קשובים זה לזה וניהלו דיונים פילוסופיים מעמיקים מתוך כבוד הדדי.

צביקה הקפיד ללמוד תורה מדי יום. ראה בתורה מקור שהעניק לו את הכוח לפעול בעולם והיה שותף פעיל בשיעורים בבית הכנסת, כתב דברי תורה לפרשות השבוע ולחגים והשקיע רבות בלימוד ההלכה ובהתקדמות רוחנית.

כמי שמשפחה הייתה עבורו ערך עליון, מדי שבוע, לפני כניסת השבת, השתדל לבלות זמן איכות רגוע עם אשתו וילדיו לתת לכל אחד מהם מקום, ולשמוע מכל אחד איך עבר עליו השבוע. כך קיבל את השבת בנחת, עם כוס שוקו ועוגה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל כל הנמצאים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה.

צביקה גויס למילואים כבר באותה השבת. לאחר אימונים, נכנס עם יחידתו לרצועת עזה, לחם בעוז מתוך תחושת שליחות עמוקה וביצע את משימותיו על הצד הטוב ביותר.

ב-20 בנובמבר 2023 צביקה וצוותו שהו בבית לאהיא שבצפון רצועת עזה ועסקו בטיהור מבנים, בחשיפת פירים ובאיתור אמצעי לחימה. במהלך מרדף אחרי שני מחבלים אירע פיצוץ עז שממנו נפצעו צביקה וחברו שהיה לצידו. צביקה נפצע באורח קשה והועבר לבית החולים "אסותא" באשדוד. לאחר שלושה שבועות של מאבק נפטר מפצעיו, כשבני משפחתו שוהים לצידו.

רב-סמל ראשון צביקה לביא נפל בקרב בליל כ"ט בכסלו תשפ"ד (11.12.2023). בן שלושים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.

אשתו טליה כתבה, בהודעה על נפילתו: "לא דמיינתי שאצטרך לכתוב את ההודעה הזאת. צביקה שלי - שלנו - נפרד מאיתנו הלילה. זכינו ללוות אותו לשמיים בתפילות, ניגונים וקריאת שמע. הוא במקום טוב עכשיו, ואנחנו נשארנו כאן להמשיך את דרכו ולהתגעגע. כל תפילותינו מגינות על עם ישראל בשעה קשה זו. ברוך דיין האמת".

תומר חברו נפרד: "צביקה האהוב, תודה שנתת לי ליהנות מהאור הגדול שלך ומהלב שהכיל כל כך הרבה אהבה, נתינה והזדהות כלפי האדם שניצב מולך. נתת לי ולאחרים תחושה שאנחנו עולם ומלואו. כמה זכות הייתה למי שהכיר אותך וכמה פספוס למי שלא. נוח בשלום, גיבור ישראל, הלוואי שאזכה לפגוש אותך שוב לפחות בחלום".

במלאת שלושים לנפילתו, בני משפחתו הוציאו מגנטים עם שלושים משפטי השראה שצביקה חי לאורם, בהם: "להקשיב בסבלנות עד הסוף", "לדבר בחיבוקים, לא לעזוב את החיבוק ראשון", "כשנוסעים לטייל, לנסוע כל פעם אחרת, להתפעל מהארץ שלנו באמת בדרך", "הדרך להתמודד עם כישלון היא לא לתת לו להגדיר אותך", "להתמיד לא הכל או כלום גם קצת זה הרבה". משפטים אלו מופצים ברחבי הארץ וכך מגבירים את אורו של צביקה בעולם.

ביום הולדתו של צביקה חולקו סלי מזון לקשישים, אליהם צורפו גם תמונתו וסיפור חייו.

ישיבת "בני דוד" הפיקה סרטון לזכרו של צביקה, ובו בני משפחה, מורים ועמיתים מספרים עליו ועל מורשתו.

ההוסטל שבו עבד צביקה שינה את שמו ל"הוסטל בית לביא".

מכון פוע"ה לפוריות יזם הקמת מערך תמיכה רגשית לזוגות המתמודדים עם אי-פריון, שייקרא על שמו של צביקה.

בבית הכנסת במושב כרמל שבו גדל צביקה הוכנס ספר תורה לעילוי נשמתו. בית כנסת נוסף לזכרו נבנה בשכונה שבה גר.