בן זאב ועליזה (פרידה). נולד ביום כ"א בתמוז ת"ש (27.7.1940) בחיפה. לידתו היתה בראשית מלחמת-העולם השניה, תוך הפצצות כבדות שכוונו למפרץ-חיפה, והמשפחה היתה מן היחידות שלא נטשו את ביתם בקרית-חיים למרות הסכנה של מגורים בקרבת בתי-הזיקוק וחברות-הנפט אשר שימשו מטרה להתקפות. אבל כל זה לא השפיע על הילד בנגינה (בפסנתר), בלימודי בית-הספר היסודי ולאחר-מכן גם בבית-הספר התיכון בקרית-חיים. בצעירותו השתייך ל"תנועה המאוחדת". היה מעורה ופעיל בחברה וחבר באגודת חובבי-הרדיו בישראל. בימי לימודיו התיכוניים גברה נטייתו לטיס, השתייך לקלוב-התעופה והצטרף לגדנ"ע-אויר, שם נעשה מדריך לאחר-מכן. בגדנ"ע היה עורך בטאון בשם "ספוטניק", שבו פירסם הרבה מרשימותיו. כן גילה כשרון מיוחד לגרפיקה ולרישומי-עפרון. פעילותו הרבה והצטיינותו בפעילות זו הביאו להיבחרו בתוך חמישה גדנ"עים כדי לצאת לסיור לארצות-הברית (במסגרת חילופי גדנ"עי-אויר בין ישראל לארצות-הברית), אלא שבגלל פעולות-האיבה שפרצו בעירק ובלבנון בשנת 1958 בוטל הסיור בו ביום שהקבוצה עמדה להמריא. אכזבתו היתה גדולה אלא שהוא לא אמר נואש; הוא ידע להתגבר על הכל ולא עברו חדשים מרובים והוא מצא עצמו במערכות-צה"ל, כי גויס באוגוסט 1958. כיוון שהיה חובב-רדיו היתה לו קרבה לאלחוטאות ומייד התנדב לקורס זה, סיים אותו בהצלחה, והחל משרת בתפקיד אלחוטאי בחיל-האויר. שמח היה בשירותו והתקדם בו; עבר קורס-צניחה ואז פנה לתחביבו משכבר ושוב נעשה פעיל בקלוב-התעופה. בדאיה זכה להישגים רבים וחשובים ושעות רבות של טיסת "סולו" נרשמו בפנקס-הדאיה שלו. בשנת 1960 עמד במבחני-הדואר וקיבל רשיון להקמת תחנת-שידור של חובבים והוא התמיד בביצוע קשרים רבים ושונים - וביניהם היה אחד בנוגע למבצע-הצלה של משלוח-רפואה לרומניה. בערבים, בזמנו הפנוי, למד בסמינר למורים של צה"ל ובמחצית שנת 1962 סיים את לימודיו בו. החליט להמשיך בשירותו בצבא-הקבע כיוון שהיה קשור לצה"ל ולקלוב-התעופה. הצטיין בכשרונותיו ומפקדיו חיבבוהו על סגולותיו המיוחדות ושלחוהו לקורס-קצינים אשר ממנו לא שב, כי ביום ט"ז בכסלו תשכ"ג (12.12.1962) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. אחרי נפלו הוענקה לו דרגת סגן-משנה. תחרות ארצית של חובבי-הרדיו בישראל נערכת שנה שנה על-שמו והמשפחה תורמת גביעים נושאי-שמו לזוכים בתחרות.