ציון, בן פיבי ושלמה, נולד ביום כ"ט בטבת תשי"ד (4.1.1954) במוגדור שבמרוקו, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1955. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם רש"י ובבית-הספר היסודי "תחכמוני" בתל-אביב, ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "שבח", במגמה של מסגרות וחרטות. ציון היה חובב ספורט נלהב, הרבה לעסוק באימון גופני ונמנה עם חברי נבחרת הנוער בכדורגל של קבוצת "שמשון" תל-אביב. הוא הקדיש הרבה משעות הפנאי שלו לקריאה. בדרך כלל היה יושב בית ואהב לבלות בקרב בני משפחתו. הוא סעד את מיטת אחיו החולה, הרבה להשתעשע עם אחייניתו ונתן לה מתנות רבות. הוא היה רציני בגישתו לחיים, צנוע ועניו, והשתדל תמיד שלא להכביד על הזולת. אדיב היה ומנומס, נעים הליכות ועדין נפש, ומתרחק מריב וממדון. כל ימיו היה בן מסור וממושמע, דאג לענייני הבית ולצרכיו, סייע להוריו ככל שיכול ורחש להם כבוד ואהבה.

ציון גויס לצה"ל בתחילת מאי 1972 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון", בקורס טנקים ובקורס למדריכי מקצועות השריון. לפני שנסתיים הקורס פרצה המלחמה וחניכיו נשלחו לחזית. ציון היה אהוב על מפקדיו ועל פקודיו. הוא לא הקפיד אתם בענייני משמעת אך דרש מהם ביצוע מדויק של התפקידים שהטיל עליהם. הוא שימש לחבריו דוגמה בסבילותו ובמזגו הטוב. במשך כל תקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו, הקפיד לכתוב מכתבים הביתה ולהודיע על שלומו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף ציון בקרבות הבלימה שנועדו להדוף את התקפות המצרים בסיני. אור ליום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), נהרג ציון בקרב ליד "החווה הסינית" בגזרה המרכזית. הוא יצא בטנק לחלץ פצועים. הטנק נפגע בטיל וציון הצליח להיחלץ מתוכו, אך כאשר ירד ממנו פגע בו טיל אחר והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ציון היה מפקד ואיש מקצוע מעולה, חייל מצטיין ומסור, וידע להשרות על אנשיו רוח טובה".