בן סביחה וסלמן (דוד). נולד ביום י' בתשרי תשכ"ד (28.9.1963) בבית שאן. ציון למד בבית-הספר היסודי "תחכמוני" בבית שאן, המשיך בכיתות ז'-ח' במכינה בגבעת שמואל וסיים את לימודיו התיכוניים בישיבת "בני עקיבא" בכפר הרוא"ה. היה תלמיד מצטיין ומחונן, ובישיבת כפר הרוא"ה היה רב פורים. "ציון היה תלמיד שקדן, מבריק וחרוץ" מספרת מורתו, רחל בטיטו, "על אף תכונות אלו, שיכול היה להתגאות בהן, היה צנוע וביישן למדי. מעולם לא התפרץ או טען נגד, אלא קיבל דברים בהבנה ובאהבה. רק עיניו המיוחדות הביעו את רגשותיו. הוא בלט בהתמדתו בלימודים, בסדר ובניקיון שאפיינו את מחברותיו. גם לאחר שנים, כשבגר, תמיד הקדים שלום בחיוכו המיוחד."
ציון היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא" ונמנה עם מקימי שבט "אריאל" בבית שאן בשנים 1980-1975. הוא בלט באישיותו ובמסירות המיוחדת לכל משימה שנטל על עצמו: תכנון ובניית הספרייה התורנית וחדר ההנצחה לבוגרי השבט, שיקום מערכת החשמל, הדפסת עלון לשבת ארגון, הכנת כתובות אש, ארגון טיולים ועוד. לא היה מקום ולא היתה פעילות שציון לא הטביע עליהם את רישומו, וכל זאת בצניעות האופיינית לו. מספרים חבריו לשבט: "הדבר שייחד אותו מכל הן ההחלטות השקולות שנעשו ביישוב הדעת. איש איש הביע דעתו, אך בלי לשים לב כולם הסכימו עם ציון. כמובן, לא מתוך כפייה, אלא מתוך הבנה". חבריו מציינים את השקט הנפשי שאפיין את הנער שכל עולמו היה יושר, אמינות ואהבת צדק. אפרים, אחיו של ציון, מתאר את היושר המופלג של אחיו: "אם תוך כדי נסיעה היה צורך לסטות מן המסלול ולבצע נסיעה פרטית, מיד היה כותב בפנקסו: 'עד כאן בתפקיד, מכאן ואילך נסיעה פרטית'." לציון היו "ידי זהב", הוא לא יכול היה לראות משהו מקולקל מבלי שימהר לתקנו - תאורה, ארון, מקלט, מנעול. תחביביו הנוספים היו טיולים וקריאה. ציון היה בעל מזג נוח, שקט, חביב על הוריו, אחיו ואחיותיו. עשה הרבה ודיבר מעט, היה נעים הליכות וצנוע והסתפק במועט. כשסיים את לימודיו התיכוניים הצטרף לעתודה האקדמאית. למד בטכניון הנדסת בניין וסיים לימודיו בהצטיינות.
בשלהי אוקטובר 1981 גויס ציון לצה"ל וקיבל דחיית שירות במסגרת העתודה. בתקופה זו השתלם בקורס מ"כים ובקורס קצינים. במחצית פברואר 1986 התחיל את שירות החובה שלו כקצין אקדמאי בחיל התחזוקה, באגף הבינוי. בין תפקידיו: קצין בינוי, ראש מדור אחזקה וראש צוות. הוריו מספרים כי הקדיש את כל זמנו לצבא, לעתים אף על חשבון חופשות ויציאות הביתה. בשנת 1989 החל את שירות הקבע שלו. מתוך הערכות מפקדיו, המצויות בתיקו האישי: "הקצין מתפקד היטב ברמה גבוהה. בעל גישה עניינית ומקצועית. תרם רבות לקידום הנושאים בהם עסק." בשנת 1988, בתקופת שירותו הצבאי, הכיר ציון את איריס, רעייתו לעתיד, אשר שירתה באותה מסגרת צה"לית, "מרכז בינוי". יחד הקימו בית חם ואוהב ולאחר שנתיים נולד בנם - רז, לו היה ציון אב למופת.
ביום ו' בתמוז תשנ"ד (15.6.1994) נפל ציון בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בבית שאן. בן שלושים ואחת היה בנופלו. השאיר אחריו אשה, בן, הורים, שמונה אחים - מנשה, עזרא, אפרים, שלום, דן, גד, אלי וגולן ושתי אחיות - דליה וציונה. ציון קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב הרמטכ"ל אהוד ברק: "ציון היה קצין בינוי במרכז הבינוי של צה"ל. הוא תואר על ידי מפקדיו כקצין צנוע, בעל יכולת מקצועית גבוהה, נעים הליכות המוכן לעזור לסובבים אותו בכל עת". כתב מפקדו: "רב-סרן ציון שירת במסירות ובנאמנות במרכז בינוי וביחידות בינוי בתפקידים מקצועיים מגוונים. בהיותו מהנדס בניין תרם רבות מידיעותיו ויכולתו לבניית תשתיות ומבנים במספר רב של מחנות צה"ל. במסגרת תפקידיו הוכיח את יכולתו המקצועית הגבוהה, את המוטיבציה ואת כושר העבודה והיוזמה הטמונים בו. הוא היה צנוע ונעים הליכות, ונחשב בעיני הסובבים אותו כרציני המוכן תמיד לעזור ולסייע".
משפחתו תרמה לזכרו ספר תורה לבית הכנסת "בני עקיבא" בסניף של תנועת "בני עקיבא" בבית שאן, ופתחה גמ"ח "דרכי ציון" להשאלת ציוד (כמו כסאות, שולחנות וכלים). חבריו ליחידה הוציאו לאור חוברת ובה דברים לזכרו וציוני דרך בעבודתו.
תצוגת מפה