בן כדיה ושלמה, נולד ביום כ"ה בטבת תרפ"ג (13.1.1923) בתל- אביב. הוריו, מראשוני המתיישבים של נחליאל, מושב יוצאי תימן ליד חדרה, ואביו היה מראשוני השומרים בכרמי חדרה והסביבה. ציון למד בתלמוד-תורה לתימנים בתל-אביב, והיה תלמיד חרוץ שהצטיין בלימודיו. בהיותו בן 12 מתה עליו אמו והוא נאלץ לשאת בעול פרנסת המשפחה יחד עם אביו. היה טוב-לב ונכון לסבול. עבד ומצא בעבודה סיפוק רב. היה לו קול נעים, והוא הירבה לשיר ולשמח בשיריו את האחרים.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות הצטרף לשורות-המגינים הראשונות בחטיבת "קריתי". ביום עבד בעבודות-בניין, ובלילה - עמד על המשמר ב"הגנה". ביום כ"ז בשבט תש"ח (7.2.1948), אחרי יום עבודה מפרכת, נשלח ציון לעמדה הקדמית "חילזון" שבגבול יפו-תל-אביב, לשמירה והגנה על גבולות העיר. על עמדת-מפתח זו השתולל קרב אכזרי. ציון וחבריו-לעמדה הדפו בגבורה שלוש פעמים את התקפות הערבים. אך לפנות בוקר נפגע מכדור האויב ובנופלו מתבוסס בדמו קרא לחבריו בעמדה: "חברים, אל תשימו לבכם אלי, את העמדה אל תעזבו, המשיכו את האש בכל הכלים!" ובידו, שהחזיקה בסטן, נופף כלפי עמדות האויב. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.