בת שרה ויצחק בלטר. נולדה ביום כ' בתשרי תשי"ג (9.10.1952) בראשון לציון. אחות צעירה לצבי (צביקה).

צפורה, שכונתה "ציפי" בפי כול, גדלה והתחנכה בראשון לציון. למדה בבית הספר היסודי "בארי" ולאחר מכן המשיכה ב"גימנסיה הריאלית" בעיר. הייתה תלמידה טובה מאוד וחברותית. מעט מופנמת, אהבה לשהות במחיצת חבריה הטובים והמוכרים. חברותיה מתקופה זו ליוו אותה גם בחייה הבוגרים.

בימי נעוריה הייתה ספורטאית וזכתה בתואר אלופת התיכון בריצה.

בגיל שמונה-עשרה התגייסה לצה"ל ושובצה בחיל המודיעין. לאורך כל השירות שירתה בבסיס "אום חשיבה" שבצפון-מערב חצי האי סיני. גם את שירות המילואים עשתה בבסיס "אום חשיבה", ועם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, עת הייתה בשירות מילואים, פונתה מן הבסיס עם יתר החיילות.

לאחר השחרור מצה"ל למדה לתואר ראשון ברוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים. את לימודיה סיימה בהצטיינות, וכבר בתקופת הלימודים לתואר הראשון התגייסה למשטרת ישראל ועבדה במעבדה לזיהוי פלילי (מז"פ). לאחר מכן, במהלך השירות, למדה לתואר שני בכימיה באותה אוניברסיטה, ולימים המשיכה בלימודיה בטכניון והשלימה תואר שלישי (דוקטורט) בכימיה. תחום התמחותה היה מס-ספקטרומטריה, ובמשטרה התמחתה בזיהוי חומרי נפץ, סמים וסוגי רעלים.

בתקופה זו בירושלים הכירה את ארנון תמירי במסגרת עבודתה במשטרת ישראל. השניים היו לזוג ונישאו באוקטובר 1980. את ביתם הקימו במעלה אדומים והיו מראשוני התושבים ביישוב. נולדו להם שתי בנות ובן: מיכל, מירב ודן. לאחר מכן עברו לשכונת רמות בירושלים ובהמשך ליישוב רעות (כיום - חלק ממודיעין).

ציפי אהבה לטייל עם בני משפחתה בארץ ובעולם. כאשת משפחה אהבה לבלות עם ילדיה ועם בן זוגה ולהקשיב לסיפוריהם ולחוויותיהם. היו בה ביטחון עצמי גבוה, רוגע וטוב לב שבלט כשנדרש סיוע בעצה או בעזרה פיזית לבני משפחה, לחברים קרובים ואף למכרים שפנו אליה. היא היטיבה לקדם פתרונות יצירתיים לבעיות. היא מאוד אהבה לרקוד, וכסטודנטית השתתפה בחוגים של ריקודי עם ועמים באוניברסיטה העברית.

ברבות השנים במשטרה התקדמה ציפי בתפקידים ובדרגות. הגיעה לדרגת סגן-ניצב ותפקידה האחרון היה ראש מעבדת המס-ספקטרומטריה, שנתנה שירות של בדיקת רעלים, סמים וחומרי נפץ למז"פ (זיהוי פלילי) וליחידות המשטרה למיניהן. לעיתים הוזעקה לבתי חולים כדי לזהות סוג רעל בגופו של אדם ולאפשר טיפול רפואי מתאים. היא אהבה מאוד את עבודתה והתלהבה מהאתגרים החדשים שנקרו בדרכה. שמחה ללבוש את מדי המשטרה והייתה גאה בשייכותה למשטרת ישראל. מאחר שגם בן זוגה ארנון היה קצין משטרה, התחושה הייתה שכל חייהם קשורים למשטרה ולביטחון. כששירתו קרוב זה לזה, הוא נהג לבקר אותה במעבדה ואהב לראותה שוקדת על משימותיה, תמיד עסוקה.

ציפי הייתה אישה חכמה ובעלת יכולות קליטה ודיבור יוצאות מגדר הרגיל. מאחר ששלטה בפרטים הקטנים והייתה בעלת ידע כללי עשיר, נהנתה לבלות בערב בפתרון חידונים עם בני משפחתה. בדיונים ובשיחות נהגה לשבת ולהקשיב לאחרים, אך כשהחליטה להתבטא, תמיד היו בפיה דברי טעם. "ציפי הייתה אישה אצילת נפש", תיאר בעלה. היו בה שאר רוח, שקט ויכולת לזקק את הדברים החשובים, וזה היה נכס שלדברי בן זוגה "הפך את החיים איתה לחוויה".

כשהילדים גדלו ויצאו מהבית, החליטה להתמחות בבישול. היא התנסתה והתאמנה, ובבית החלו במסורת של ארוחות חגים וסופי שבוע.

הודות לכושרה הטכני המצוין היא לא חששה לגשת למכשירים, לטפל בהם ולתקן. בעבודתה במעבדה לזיהוי פלילי עבדה עם מכונות מורכבות ומתקדמות ונשלחה למשימות רבות בחו"ל, הן כדי ללמוד על מכשור חדש והן כדי להרצות בתחומים המקצועיים שבהם התמחתה. לעיתים ניצלו בני המשפחה את ההזדמנות והצטרפו אליה לטיולים.

במהלך השירות במשטרה חלתה ציפי במחלה קשה. היא לא נתנה למחלה להפריע לשגרת חייה הרגילה, בתקופת שירותה וגם אחרי שפרשה. אך לבסוף הכריעה אותה המחלה.

צפורה (ציפי) תמירי נפטרה ביום ט' בתמוז תשע"ז (3.7.2017). בת שישים וחמש בפטירתה. הובאה למנוחות בבית העלמין במודיעין. הותירה בן זוג, שתי בנות ובן, נכדים ואח.

ציפי מונצחת באנדרטה לזכר בני היישוב מודיעין-מכבים-רעות שנפלו במערכות ישראל.