בן ללוליטה ולולדימיר. קונסטנטין נולד בקזחסטאן ביום ג' בחשוון תשנ"א (22.10.1990). בן בכור להוריו. הוא נקרא בפי כולם בשם החיבה קוסטה או קוסטיה.

קוסטה עלה לארץ בשנת 1995 והוא בן חמש עם אימו, אחיו גנאדי, סבתו גלינה ודודתו יוליה. יחד הם השתקעו בכרמיאל בדירה קטנה מאוד, בצפיפות גדולה. עובדה זו לא מנעה ממנו את שמחת החיים וההנאה, מציינת האם. עם הגיעו נשלח לגן הילדים, שם בילה שנתיים, כדי לשפר ולשכלל את ידיעותיו בשפה העברית ולטפל בבעיית הדיבור ממנה סבל. משם המשיך לבית הספר היסודי "איריסים" בכרמיאל, והיה תלמיד מעורב וחברותי.

בהיותו בן עשר, בשנת 2000, אימו הקימה עם בן זוגה ליאוניד משפחה. ליאוניד הביא עמו למשפחה את בנו וכעבור זמן קצר נולדה שרה, אחות למחצה של קוסטה. יחד כולם היו למשפחה חדשה ומאושרת. ליאוניד גידל את קוסטה ואת אחיו, גנאדי, ודאג לכל מחסורם. הוא היה להם לאב. האם מספרת: "ליאוניד מאוד אהב את קוסטה ובנערותו הוא היה יוצא איתו ליער לקטוף פטריות, לדוג ולטייל בסביבה".

לוליטה מתארת את בנה, קוסטה, כילד וכנער נדיב וחרוץ, שעבד בניקיון ועזר בפרנסת המשפחה. עוד בהיותו בן עשר מימן לעצמו רכישת נגן MP3 מהכסף שהרוויח מעבודתו. "את המעט שהיה לו חלק איתי ועם אחיו ואחותו", מוסיפה האם ומביאה דוגמה: "היו ימים של קושי כלכלי וקוסטה עבד ועזר לי. למרות זאת, ביום ההולדת של שרה, אחותו, מילא את הבית בבלונים לכבודה. את מעט הכסף שהרוויח הוציא על קניית בלונים, כדי לשמח אותה. ביום ההולדת של אחותו, השקיע בשבילה".

לקוסטה היה חשוב מאוד ללמוד ולהצליח בלימודים. את לימודי התיכון החל ב"אורט פסגות" על שם ברוך ונגר בכרמיאל. בכיתה י' עבר ללמוד בפנימיית "הדסים" באבן יהודה למשך שנה אחת. התמיכה והעידוד, היחס האישי והסיוע הצמוד שקיבל שם עזרו לו מאוד להדביק פערים לימודיים. קוסטה התחזק בלימודים והתקדם לשביעות רצונו. הייתה לו אהבה רבה ללימודי גיאוגרפיה, היסטוריה ואנגלית, מקצועות בהם הצליח מאוד, והיו מקצועות שהיה לו קושי להתחבר אליהם - לימודי המדעים והמתמטיקה. במסגרת לימודיו למד רוסית, עברית ואנגלית והרבה לקרוא בשפות אלו - הקריאה הייתה אהבתו. בכיתה י"א חזר קוסטה ללמוד בבית הספר "אורט פסגות" בכרמיאל, ושם סיים שתים-עשרה שנות לימוד.

קוסטה שב לכרמיאל שכן הרגיש שהוא רוצה לחזור ולהיות בחברת חבריו מילדות. קוסטה היה נער חברותי. החברים היו לו מאוד חשובים והוא השקיע בקשריו איתם. אחד החברים מספר: "הוא היה בן בית אצלנו. לפעמים בישל עבורנו". הוא אהב להציע וליזום אירועים חברתיים. קוסטה, בחור גדול גוף, חייכן ופעלתן, אהוב על כולם ושוחר שלום, שפע רעיונות לבילוי ולעשייה משותפת עם חבריו, אהב להיות בחברתם ובמסיבות היה מוודא שכולם מגיעים. הוא גם פיתח קשרי ידידות וחברות עם כמה בנות בנות גילו.

קוסטה היה חובב ספורט: כדורסל, שחייה ואגרוף. הוא טיפח שני אוספים: אוסף של מצתים ואוסף של פסלוני זוחלים, במיוחד לטאות.

כשקוסטה היה בפעילות של הגדנ"ע התפתח אצלו הרצון להיות חייל, לוחם במשמר הגבול. הוא הודיע לאימו שיעשה כל שביכולתו כדי להתגייס למשמר הגבול ואכן התאמן והכין עצמו למאמץ הגופני הצפוי במסגרת השירות. בהשפעתו הגיעו גם כמה מחבריו למשמר הגבול.

ביום 10.8.2009 התגייס קוסטה לצבא ההגנה לישראל. הוא שירת במשמר הגבול באזור יהודה ושומרון. האם לוליטה זוכרת את ההתרגשות העצומה בטקס ההשבעה בטירונות. קוסטה רצה להצטלם עם כולם כשהוא אוחז את הנשק בגאווה.

קוסטה היה מאוד גאה בשירותו כלוחם. אהב להסתובב עם המדים והנשק. ליאוניד מתאר אותו כ"מי שנראה יותר גבוה כשהיה במדים. הוא היה מאוד זקוף". בסוף שנת 2010 התפתחו יחסי חברות קרובה בין קוסטה לחיילת ששירתה עימו.

ביום שישי 18.2.2011 היה קוסטה בחופשה בביתו. למחרת היה מתוכנן לשוב לבסיס להמשך שירותו הצבאי. באותו ערב, יצא עם חבריו למסיבת גיוס של חבר בכפר ברוך. הוא וחבריו ארגנו הסעה, אוטובוס, למסיבה, כדי שיוכלו לחגוג ולשתות ולא לדאוג לנהיגה בחזרה הביתה. בסיום המסיבה, כשהם עמדו לצאת חזרה לכרמיאל, הביתה, הייתה תאונה ואחד החברים נפגע ברגלו. קוסטה ירד מהאוטובוס ורץ לעזור לחברו הפצוע, להזעיק עזרה רפואית. בסיום השיחה עם המוקדנית ב"מגן דוד אדום" חצה את הכביש כשפניו לעבר האוטובוס, רכב פגע בו והוא נפגע קשה ואיבד את ההכרה. האמבולנס שהוזמן פינה את קוסטה לבית החולים, שם התברר שהפגיעה הייתה קשה והסיכויים שלו לשרוד היו מעטים.

שלושה שבועות שכב קוסטה ללא הכרה. במהלך תקופה זו הוריו, משפחתו וחבריו נאחזו בכל פיסת מידע וקיוו שיצליח להתעורר ואולי אפילו להתאושש. את המשפחה הקיפו חבריו הרבים, שתמכו והחזיקו אצבעות שישוב להכרתו ויחלים. במהלך אשפוזו חבריו כתבו לו, כך למשל ג'ניה: "קוסטיה אתה מג"בניק ושום דבר בעולם הזה לא ישבור אותך! כל החברים שלך באו לתמוך בך. וזה לא נגמר. אנחנו נעמוד לצידך לאורך כל הדרך. אנחנו עוד נשוב ונצחק על כמה שהבהלת אותנו ונהיה מאושרים שכל זה מאחורינו. אוהבים אותך ומחכים לך בריא, שלם ומחויך". וחבר נוסף כתב: "אחי, כל החברים שלך מחזיקים לך אצבעות. אנחנו בטוחים שתצא מזה בשלום. תהיה חזק! כולנו איתך".

רב-שוטר קונסטנטין נפל בעת שירותו ביום ד' באדר ב' תשע"א (10.3.2011), עשרים יום אחרי שנפצע אנושות בתאונת דרכים. בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל. הותיר הורים, אח ואחות. על מצבתו נכתב ברוסית, שפת האם שלו: "קוסטה הבן שלנו, אנחנו אוהבים אותך, אתה תמיד איתנו. משפחה וחברים".

מפקד הבסיס בו שירת קוסטה ספד לו. הוא תיאר את קוסטה כאדם מאיר פנים ואכפתי מאוד. הוא סיפר על שיחות שהיו לו עם קוסטה על משמעות החיים. שיחות עמוקות בהן התרשם מתפיסות העולם שלו ומהסתכלותו על העתיד ועל האפשרויות של כל אחד לתכנן ולחלום על עתידו וחייו. מפקד זה הנציח את קוסטה עם הולדת בנו השישי, לו הוא קרא קוסטה.

באלבום לזכר קוסטה כתבו עליו חבריו: "אח אהוב, חבר יקר, איך הלכת לנו? יום שחור לכולנו. יצאת לבלות, ליהנות וזה נגמר בסיוט הזה. מתגעגעים אליך". חברתו מרגריטה כתבה: "מאחורי פנים קשוחות יש לב חם, רך, רגיש ואוהב, לב ענק". חברו מכיתה ד' לאורך כל השנים, גרמן ריידל, כתב על התקופה בה ישבו על ספסל בשכונה והעבירו חוויות: "... האמנו שנשב יחד עד שנזדקן". ויקה חברתו כתבה: "אלוהים תמיד לוקח את הטובים. תמיד אזכור אותך עם חיוך על הפנים. אוהבת אותך חבר יקר, אח."

באתר יוטיוב יש מצגת לזכרו של קוסטה, ובה תמונות מחייו לאורך השנים.

אנדרטה לזכרו של קוסטה הוקמה בפארק הגליל, מקום שם נהג לטייל עם משפחתו. האנדרטה נבנתה בצורת מצית ועליו לטאה, שני מוטיבים הקשורים לתחביביו של קוסטה, אוסף הזוחלים ואוסף המצתים שלו. המצית הוא גם רמז לאהבת האדם שלו ולערך החברות, עליו הקפיד כל חייו: העזרה להצית סיגריה לחבר, מחווה של חברות. המצית יודלק בכל יום זיכרון, ויהווה להבת זיכרון לקוסטה. אוספיו של קוסטה ממשיכים להתקיים ולגדול, שכן חבריו מוצאים בטיוליהם מצתים ופסלוני זוחלים ומביאים אותם בביקוריהם בבית המשפחה.