בן איטליה וארנלדו, נולד ביום כ"א בחשוון תרפ"ה (18.11.1924) בעיר מילנו, איטליה. בן למשפחה יהודית איטלקית עתיקה. הוא חונך ברוח ההתבוללות, אך מצא מאליו את הדרך לציונות והוא עודנו נער. עם התגברות האנטישמיות באיטליה הסכימו הוריו לעלייתו לארץ במסגרת "עליית-הנוער" בסוף 1939. כאן התקבל לחברת הנוער מיוצאי איטליה בגבעת ברנר, והצטרף לתנועת "הנוער העובד". כעבור שנה עבר עם חבריו לאשדות יעקב, עד עליית גרעינו להתיישב ברביבים בשנת 1943. ראובן היה חקלאי מובהק והתמחה במיוחד בענף המטעים, נער שקט ובוטח בדרכו. כשעלו הוריו לארץ העביר אותם אל קיבוצו רביבים, אך הם לא התאקלמו שם. התלבטותו הנפשית היתה קשה בראותו שאין הוריו מסתגלים לתנאי הארץ, אך לא ויתר על שאיפותיו ולא קיבל את הצעתם לחזור לחיים הנוחים בחוץ-לארץ. כשחזרו העירה, חזר איתם כדי להיות להם לעזר, אולם כשעזבו את הארץ לא הצטרף אליהם וחזר לקיבוצו. הוא עבד במשק במסירות ובאהבה והוא שנטע את העצים המפארים את המשק, אך לא זכה ליהנות מפריים.

ביום ג' בטבת תש"ח (16.12.1947), כאשר נסע עם חמישה מחבריו לביר-עסלוג', להזמין משם אמבולנס בשביל חבר פצוע, נורה מהמארב ומת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברביבים.