בן זהורה ואריה. ראובן (רוביק) נולד בתל אביב ביום י"ח בתשרי תשכ"ד (6.10.1963). בן בכור, אח של איה.

ראובן, שכונה על ידי אוהביו "רובי" או "רוביק", גדל והתחנך בעיר תל אביב, הוא למד בבית הספר "ניצנים" וב"תיכון אליאנס" ברמת אביב.

ראובן היה תלמיד מצטיין ושקדן. במהלך לימודיו התבלט בכישרונו המוזיקלי כנגן סקסופון, והופיע עם תזמורת הנוער של תל אביב בהופעות בארץ ובעולם.

בתום לימודי התיכון, התקבל ראובן למסלול העתודה הצבאית והחל ללמוד לימודי הנדסה באוניברסיטת תל אביב.

ביום 29.10.1981 התגייס ראובן לצה"ל. אחרי לימודי העתודה הוא שירת בחיל חימוש (כיום – חיל טכנולוגיה ואחזקה), עבר קורס קצינים ועם השנים התקדם לדרגת רב-סרן. במסגרת שירותו הצבאי הוביל ראובן פרויקטים הנדסיים רבים בחיל החימוש ובמקביל השלים לימודי תואר שני במנהל עסקים.

בשנת 1995 הצטרף ראובן למנהלת פרויקט מתב"ת (מערכת תחקור ובקרת תרגילים), בה היה שותף בכיר בפיתוח מערכת האימונים המתקדמת בזרוע היבשה.מתוקף תפקידו, ראובן תכנן וניהל בפועל את הקמת המתקן לאימוני לחימה אורבנית בצאלים (מאל"א), שעם הקמתו היווה את המתקן המתקדם מסוגו בעולם.

במכתב שפרסמו שותפיו לפרויקט מתב"ת, חברת אלטל, נכתב: "רובי היית אדם מיוחד, חבר, איש מעשה, מתכנן ומבצע, אחראי ורציני בפעילותך. טביעת האצבע שלך ניכרת בכל פינה והצלחת הפרויקט עומדת לזכותך. הפרויקט האחרון שהובלת הינו גולת הכותרת של פעילותך – הקמת עיר האימונים בצאלים, פעילות תכנונית מוקפדת ועשייה שכולם מעריכים מאד. עמלת קשה להצלחתו של הפרויקט, ואכן קמה העיר שאין כדוגמתה בעולם בכלל ובארץ בפרט. כולנו מלאים הערכה לפועלך, והערצה לאישיותך".

אוהביו סיפרו כי "רובי ניחן בחוש הומור מבריק, כישרון רב וכריזמה. הוא בלט ביכולת ניהולית קפדנית לצד אופי לבבי וחם, אך יותר מכל הוא בלט בטוב לבו, אהבתו לאדם ואצילות הנפש". אוהביו אף ציינו כי כישוריו אלו סייעו לראובן הן בלימודיו והן בהמשך - בבניית קריירה צבאית מרשימה ועטורת שבחים.

מפקדיו וחבריו של ראובן לשירות סיפרו כי הוא ראה בתפקידו בצבא שליחות והיה גאה לקחת חלק בפרויקטים השונים לביסוס מעמדו וכוחו של צה"ל.

בשנת 2007 נבחר ראובן כקצין מצטיין בזרוע היבשה. תעודת ההצטיינות ניתנה לו ע"י מפקד זרוע היבשה, האלוף בני גנץ, ובה נכתב "בהוקרה ובהערכה על הצטיינותך במילוי תפקידך ועל עשייתך המרובה להצלחת פרויקט ייחודי בזרוע היבשה".

לצד בניית קריירה צבאית, בנה ראובן זוגיות אוהבת עם שרה, מי שהפכה לימים לאשתו. השניים נישאו בשנת 1996, אחרי כשלוש שנות זוגיות, והקימו את ביתם בהוד השרון. בשנת 2001 נולדו לשניים התאומים נדב ויותם, ובשנת 2005 נולד גיא. בני המשפחה סיפרו כי הילדים שנולדו "הפכו למרכז חייו ולמקור גאוותו של ראובן". הוא הקדיש למשפחה את כל זמנו הפנוי, ובהיותו "חולה כדורגל" העביר לכל ילדיו את האהבה לספורט זה.

בינואר 2008, לאחר למעלה מעשרים שנות שירות צבאי, השתחרר רב-סרן ראובן מצה"ל כשבכוונתו להקים עם עמיתים חברה לייזום פרויקטים ביטחוניים. חבריו לשירות הצבאי ציינו כי גם לאחר שחרורו, ראובן ביקש להמשיך וללוות את הפרויקטים שבהם לקח חלק במהלך שירותו ונרתם בשמחה לכל קריאה ובקשה להגיע למתקנים ולפקח על התקדמות הפרויקטים.

וכך, שלושה שבועות לאחר שחרורו מצה"ל, הגיע ראובן לבסיס הצבאי "מחנה נחשון" במישור אדומים על מנת לעקוב אחר התקדמות בניית מתקן, עליו היה מופקד בשירותו. במהלך הפעילות המבנה התמוטט וראובן נהרג.

ראובן נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ד בשבט תשס"ח (21.1.2008). בן ארבעים וארבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בנווה הדר, הוד השרון. הותיר אישה ושלושה בנים, הורים ואחות.

על מצבתו של ראובן כתבו אוהביו: "בן, בעל, אב ואח אהוב. אהבתך לכולנו תאיר את דרכנו תמיד."

איה, אחותו של ראובן, כתבה: "אחי היה איש יפה טוהר, ניתן בחוש הומור, כריזמטי, מבריק בחוכמתו, איש אוהב, אציל נפש וחבר יוצא דופן. הגעגועים אליו כל כך חזקים שהלב לפעמים נשבר. כמה הוא חסר לי כאח, כחבר, כשותף לרגעי האושר והכאב. בשבילנו המשפחות השכולות כל יום הוא יום זיכרון. יש לי בקשה מכל מי שחי בארץ לעצור לכמה רגעים ביום הזיכרון ולחשוב על החיילים והחיילות שחרפו נפשם כדי שאנו נוכל להמשיך לחיות כאן ... בואו ננתב אנרגיה לאהבה ולא לשנאה. אחי אני אוהבת אותך כל כך, מתגעגעת".

אחייניתו של ראובן, דנה, כתבה בדף הפייסבוק שלה באפריל 2015, בסמוך ליום הזיכרון דברים לזכרו: "הגיעה התקופה בשנה בה השבועות והימים חגים סביב ציר יום הזיכרון כאילו היו מערכת השמש. אני אגיע מחר לתיכון בו למדת, אסתכל על קיר ההנצחה 'רס"ן ראובן רובי עומר' אך העיניים שלי יקראו 'דוד רוביק'. הייתי בת חמש-עשרה כשזה קרה. ובתור טינייג'רית מפונקת הזדעזעתי וכאבתי את השאלה – 'איך הכרתי אותך כל כך מעט?' היום אני מרגישה אשמה. איך העזתי להתלונן בעוד שנדב ויותם היו אז בני שש וגיא היה אז בן שנתיים ורק למד להגיד 'אבא'? זה מדהים. איך שבזמן כל כך קצר הם ספגו ממך כל כך הרבה: נדב הכריזמטי ובעל כושר ההנהגה יוצא הדופן, יותם ברגישות ובאדיבות אין קץ וגיא בצחוק המתגלגל, המדבק. לפני מספר חודשים ערכנו לנדב וליותם את טקס הבר מצווה. הדמעות ירדו שתי וערב - אושר ועצב. גאווה וכאב ובור. בור ענק שנפער פה באמצע בית הכנסת, חלל ענק חסר. 'תראו' אמרתי, 'לא ייתכן שאני מדמיינת. אני רואה אותו. תעצרו. אני מתחננת ... אני מתחננת, בואו נעצור, בואו נתחיל את הטקס מחדש במקום אחר, בעולם חדש, ביקום מקביל שגם הוא יוכל לראות, ולחבוק ולהתגאות'. דוד שלי, כל תפקיד בחיים שלך ביצעת בכזאת מסירות, בטוטאליות, עם הלב הגדול שלך. ראינו אותך כמפקד נערץ שהשפיע ותרם כה רבות למערכת שאותה ראה כשליחות, כאבא ובן כמעט קדוש, כאח מסור ואוהב, כדוד מצחיק ומחבק. בעודי נעה על ציר יום הזיכרון, אני מחשבת שבעוד כך וכך שעות יתחיל הטקס, הילד ההוא, נו זה שהתחלף לו ראשון הקול ומקריא בכל הטקסים, יעלה את שמך. צמרמורת תחלוף בעורפי, אבל שנייה לאחר מכן, אני ארגיש צביטה בכתף, אני אסתובב לאחור ואראה אותך, הנה אתה על חצי א' מחייך אליי ולוחש 'נו דנושי, צאי מהפרצוף באסה הזה שלך', ואני חצי אחייך בכאב, והאיש שלידי יסתכל עליי בסלידה אבל הנה אתה מספר לי בדיחה, ואיך אפשר שלא לצחוק כי אתה כל כך כובש בקסמך".

גיא, בנו של ראובן, לקח חלק בפרויקט שהחל בשנת 2015 ובמסגרתו יתומי צה"ל מבצעים שיר לזכר ההורה שנפל יחד עם אמן מוכר. הפרויקט נערך ביוזמת ארגון אלמנות ויתומי צה"ל בראשות נאוה שהם סולן. בשנת 2015 ביצעו יתומי צה"ל ובהם גיא את השיר "שיר לתקווה" עם הזמרת מירי מסיקה; בשנת 2016 הם ביצעו את השיר "שלג בשרב" עם הזמרת שירי מימון, כאשר בקליפ השיר הם נראים תולים על קיר אבן תמונות של הוריהם שנפלו במערכה. בעת הצילומים לקליפ סיפר גיא כי הוא נזכר באביו ראובן בעיקר דרך תמונות וכי "התמונה האהובה עליי היא שלי ושל אבא אוכלים גלידה, אני מקצה אחד והוא מקצה שני". הסרטונים ניתנים לצפייה באתר יוטיוב.

באפריל 2017 לקחו ילדיו של ראובן - נדב, יותם וגיא חלק במפגש שארגן ארגון אלמנות ויתומי צה"ל של היתומים עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ובו סיפרו על זיכרונותיהם מאביהם.

בנובמבר 2017 השתתפה שרה, אשתו של ראובן, במרוץ הלילה של תל אביב. בדף הפייסבוק שלה כתבה שרה כי היא רצה לזכרו של ראובן וכי ראובן היה במחשבותיה במשך כל זמן הריצה. היא ציינה כי היא סמוכה ובטוחה שהוא היה גאה בה.

באתר האינטרנט של עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה ניתן למצוא דף לזכרו של ראובן הכולל דברי זיכרון, תעודות ותמונות מתחנות חייו הקצרים.

בדפי הפייסבוק של בני משפחתו של ראובן ניתן למצוא דברים לזכרו.

ראובן מונצח בקיר הנצחה לנופלים בבית הספר "תיכון אליאנס" בתל אביב, שבו הוא למד. בשנת 2013 ביצעו תלמידי בית הספר פרויקט במסגרתו למדו את חיי הנופלים מבית הספר, באתר יוטיוב ניתן לצפות בסרטון על הפרויקט ובמסגרתו מובא גם סיפורו של ראובן.