בן צפורה ומנחם, נולד ביום כ' בכסלו תרצ"ב (30.11.1931) בעיר לודז', פולין, למשפחה ציונית. ראובן הספיק ללמוד שנה אחת בלבד בבית-הספר וב-1939, עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה, נמלט עם הוריו לשטח הכיבוש הרוסי. בגלל סירובם לקבל נתינות סובייטית נשלחה האם לעבודת-פרך בכריתת עצים ביערות סיביר, והאב עבד בתפירת נעלים עד שמת. אחרי הסכם סטלין-שיקורסקי יצא עם אמו לאסיה התיכונה, נתקבל לבית-יתומים פולני, הועבר לאיראן, ובשנת 1942 עלה לארץ-ישראל עם שיירת "ילדי טהרן". ראובן התחנך ארבע שנים בחברת נוער עולה בדגניה ב'. בשנת 1946 עבר לירושלים, למד נהגות והצטרף לפלמ"ח.

בחורף תש"ח, בפרוץ מלחמת-העצמאות, ליווה שיירות בדרכים לתל-אביב ולגוש עציון כחבר בגדוד פלמ"ח. הוא השתתף בהצלת פצועים מתחת למפולת לאחר פיצוץ בניין המוסדות הלאומיים.

ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) יצאה שיירה גדולה מירושלים לגוש עציון ולאחר פריקת מטענה פנתה לחזור. בינתיים הצליחו הכוחות הערביים להתארגן ולהקים מחסומים על הכביש. ראובן היה במשוריין פורץ-המחסומים שהצליח לפרוץ מספר מחסומים, אך ליד אל-חדר, כ2- ק"מ מדרום לבית לחם, נתקל במחסום גדול שלא הצליח להתגבר עליו ונתקע במקום. חלק מהשיירה הצליח לחזור לגוש עציון והשאר התרכזו בבית ליד נבי-דניאל וניהלו קרב עם המוני ערבים. המשוריין נותק מהשיירה והיה נתון לאש כבדה של הערבים ומרבית הלוחמים בו נפצעו. עם ערב נזרק בקבוק מולוטוב על המשוריין והוא התלקח. שלושה לוחמים שלא נפצעו הצליחו להיחלץ ממנו והמפקד פוצץ את המשוריין על הפצועים, ובהם ראובן, כדי שלא יפלו בידי הערבים. חודש ימים אחרי נופלו הגיעה אמו ארצה. נקבר בסנהדריה בירושלים.

ביום ט"ז בחשוון תשי"ב (15.11.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.