בנם הבכור של קלרה ואליעזר (לדיסלב) פוייר. נולד ביום י"א באדר תרצ"ג (9.3.1933) ביוגוסלביה שבבלקן. אח לדוד ושמשון.

ראובן (רוברט) נולד בתקופת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ועל רקע האנטישמיות הגוברת ברחבי אירופה כולה. ילדותו ונעוריו עברו עליו בצילה של מלחמת העולם השנייה, שפרצה כשהיה כבן שש. באפריל 1941 פלשו הגרמנים ובני בריתם ליוגוסלביה, וכבשו אותה בתוך זמן קצר. ראובן, אז כבן שמונה, ובני משפחתו, הוכנסו למחנה ריכוז ושהו בו זמן מה. הם הצליחו להשתחרר, ואז התפצלו: ראובן ואביו, מפקד פלוגה בתנועת ההתנגדות, הצטרפו לפרטיזנים ולחמו בכוחות הכובשים, והאם ושני אחיו הקטנים הסתתרו ביערות. ביומה האחרון של המלחמה, 8 במאי 1945, נהרג האב. ראובן שרד, והצליח למצוא את אימו ואחיו ולהתאחד עימם.

בשנת 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, עלה ארצה עם משפחתו באונייה "קפלוס" (Kefalos) – ובשמה העברי "דרומית". הם שוכנו בכפר אתא (כיום: קריית אתא), והתמודדו עם קשיי הקליטה והפרנסה. שלושת האחים למדו לדאוג זה לזה והפכו לדבוקה אחת. תקופה מסוימת שהה ראובן בקיבוצים שער העמקים ומשמר העמק, במסגרת "עליית הנוער".

ראובן התגייס לצה"ל בשנת 1951, הוצב בחיל הרגלים ושירת בחטיבת "גולני". במהלך שירותו השתתף בקורס קומנדו. חתם קבע ושירת כלוחם גם בשנים הבאות. לאחר שחרורו מצה"ל עבד בעבודות שונות.

בשנת 1962, ברוח החלוציות של אותם הימים, החליטו שלושת האחים לרדת לערד שהוקמה זה עתה בדרום מדבר יהודה, ולקחו עימם את אימם. ראובן השתלב בעבודה במפעלי ים המלח ותקע יתד בערד.

את רחל, בחירת ליבו, בת כפר אתא, הכיר עוד בתקופת מגוריו באזור, והיא הסכימה לבוא בעקבותיו דרומה. הם נישאו ב-27 ביולי 1964. נולדו להם שתי בנות – טלי (1966) ורונה (1968), אותן גידלו באהבה בעיר המתפתחת. ראובן הנחיל לבנותיו את אהבתו לארץ, ובייחוד לנופי הנגב, והמשפחה הרבתה לצאת לטיולים.

ב-23 בפברואר 1977 נהרג אחיו שמשון פייר, קצין הביטחון של מפעלי ים המלח, עם שני חברים כשבעת טיול הרכב שלהם עלה על מוקש באזור דרום ים המלח, והוא בן שלושים ותשע. האסון טלטל את המשפחה כולה, וראובן החליט, בהשראתו וברוח מורשתו, להצטרף לכוחות הביטחון.

בשנת 1978 התגייס למשטרת ישראל, ומונה למפקד "המשמר האזרחי" (משא"ז) בתחנת ערד ולממונה על הביטחון במועצה המקומית. מאז עד יום מותו כיהן בתפקיד והביא את המשמר האזרחי בעיר להיות גוף שבו אלפי מתנדבים ושהשפעתו החיובית על הביטחון העירוני ניכרת.

מייד עם תחילת כהונתו פעל במרץ רב כדי לקדם רעיונות ויוזמות בתחום הקליעה ומטווחי הירי. הגה ויזם את הקמת מטווח הקליעה למטרה הספורטיבי העירוני וייסד את מועדון הקליעה של המשמר האזרחי. נשלח מטעם ההתאחדות לספורט לקורס מאמנים ושופטים בכירים ובין-לאומיים בחו"ל, סיימו בהצלחה, ונמנה עם מתי מעט בארץ בעלי הסמכה דומה. לאחר מכן, החל לשמש מאמן ושופט במועדון הקליעה. "כשראובן נכנס לעסקי הקליעה הספורטיבית," סיפר עמוס שחורי, ממאמני הקליעה הוותיקים, "הוא נתגלה כ'משוגע לדבר'; תחרויות מרחביות ותחרויות אליפות הארץ היו השיגעון שלו. הוא היה אומר: 'אנחנו לא מוותרים על המקום הראשון!' – וכך היה."

הגם שגישתו בנושא הקליעה עוררה לא מעט מחלוקות, ואף ששאיפתו לחדש הרתיעה גורמים שונים, בתקופתו הגיעו קבוצות הקלעים של משא"ז ערד למקומות ראשונים, והגביעים ותעודות ההוקרה שצבר הוכיחו כי צדק. ביוזמתו, אף נסעה קבוצת הקלעים של המשמר האזרחי לתחרויות קליעה בחו"ל, ובזכות התעקשותו נבנה בערד מטווח חדש ומודרני. "במו ידינו שיפצנו ובנינו את המטווח," סיפר עמוס, "כשראובן עומד על כך שהמטווח יהיה בעל תקן בין-לאומי ובטיחותי כיאה למטווח אולימפי."

נחישותו של ראובן הובילה את מועדון הקליעה העירוני קדימה, והפכה אותו למקום שוקק חיים שמתקיימים בו חוגי קליעה לילדים, לנוער ולמבוגרים, אימונים לנבחרות רובה אוויר, אקדח אוויר ורובי קשת.

נוסף על כך, הקים ראובן גם את יחידת הצלפים הראשונה במרחב הנגב, שגייס אליה את הטובים שבקלעים מקרב משתתפי תחרויות המשא"ז. גם בענף זה, זכו אנשיו במקומות הראשונים בתחרויות.

בשנת 1982, לרגל חגיגות העשרים לייסודה של ערד, בירך אותו ואת ראש מועצת ערד מייסד המשמר האזרחי, שמואל (מולה) כהן: "ידעתם לצקת בחוק השמירה רוח של התנדבות ונכונות ולהעלות את ערכה של הנתינה לקהילה, ולכן היה משא"ז ערד מופת של פעילות ברוכה. שיתוף הפעולה עם משטרת ישראל פורה ומניב תוצאות; יש יחידה מיוחדת לחיפוש נעדרים במדבר יהודה, יחידה לטיפול בקשישים, נבחרת קליעה מפתיעה שאני זוכה ליהנות מהופעתה ויכולתה המרשימה בתחרות הקליעה הארצית של משא"ז. המשמר האזרחי בארץ, ומשטרת ישראל, יכולים להיות גאים על משא"ז ערד המסמל את ההתמדה בהתנדבות, את הארגון המעולה ואת המסירות לנושא הביטחוני."

רב-פקד ראובן פייר נפל בעת שירותו ביום כ"ד באב תשמ"ז (20.8.1987) בעקבות מחלה. בן חמישים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בערד. הניח אישה, שתי בנות ואח.

ראובן מונצח באנדרטה לזכר חללי המשטרה במכללת השוטרים בבית שמש. באתר גלעד המשטרתי יש דף לזכרו הכולל אלבום תמונות ומכתבי פרידה.