בתם של סאשה ורוברט. נולדה ביום י"ז בשבט תשנ"ט (3.2.1999) בהולנד. אחות למרגלית ואשר.

רבקה הנרייטה יוהנה גדלה והתחנכה בהולנד. בשנת 2017, בהיותה בת שמונה-עשרה, עלתה ארצה לבדה, התגוררה ברמת גן.

חרוצה ונחושה, נבונה ובעלת תושייה. בוגרת ופעילה בולטת בתנועת הנוער הבונים דרור – תנועה עולמית הפועלת למען ערכי היהדות, הציונות והסוציאליזם. חבריה סיפרו על אופייה המיוחד וציינו כי תמיד שמה את הערכים בהם האמינה מעל הכול, וכי לא חששה לעמוד מול אתגרים.

המשפט "הנני שלחני" (ישעיהו ו, ח) אפיין את רבקה לאורך כל חייה – בהתנדבות בתנועת הנוער, בעלייתה לארץ, בשירות הצבאי ובחייה הפרטיים. עיקרון מנחה נוסף שנהגה לומר היה: "והעיקר – לא לפחד כלל", הציטוט המפורסם של רבי נחמן.

עם הגעתה לארץ למדה במכינה קדם-צבאית בשדרות.

עם גיוסה לצה"ל במסגרת תוכנית גרעין צבר, התגוררה בקיבוץ סעד שבנגב המערבי. הייתה זו תקופה משמעותית ומלאת חוויות עבורה.

כחיילת בודדה, רבקה התנדבה לשירות קרבי. היא עברה הכשרות רבות, לעיתים הייתה אחת הנשים הבודדות – לעיתים אף האישה היחידה – ונאלצה להמתין עד שיסודרו התנאים שיאפשרו את השתתפותה. היא הייתה חיילת מסורה ומקצועית, חדורת מוטיבציה להצליח בביצוע משימותיה. בארנקה נשאה תמיד את מילות התקווה (המנון ישראל) ואת מסמך רוח צה"ל – קוד האתיקה של צבא ההגנה לישראל.לאחר שסיימה קורס קצינים ושירתה בנגב, מונתה למפקדת בחיל האיסוף הקרבי. היא שירתה באזור עוטף עזה עד מרץ 2023.

רבקה סיימה את שירותה המלא ואף מעבר לכך, ושוחררה מצה"ל בכבוד.

ביום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד (7 באוקטובר 2023), בשעה 6:30 בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על מדינת ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ, אלפי מחבלים חדרו דרך היבשה, הים והאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל הערים שדרות, אופקים ונתיבות. הם תקפו גם את משתתפי פסטיבלי המוזיקה סמוך לקיבוצים רעים ונירים, את בסיסי צה"ל ואת העוברים בדרכים. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם ובמכוניותיהם לאחר שביצעו בהם פשעים קשים. מאות ישראלים נחטפו והובלו לרצועת עזה. בתים ורכוש נשדדו, הושמדו והועלו באש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות נפלו בקרב. בבוקר זה פרצה מלחמה.

בצהרי 7 באוקטובר, כשהבינה שרבים מהחיילים איתם שירתה נפלו בקרב או עדיין נלחמים, התנדבה רבקה לשירות מילואים וגויסה ימים ספורים לאחר מכן. כאשר הבינה שהיחידה בה שירתה בשירות הסדיר איננה חלק ממערך המילואים הפעיל, ביקשה לעבור ליחידה אחרת ושובצה בחיל האוויר. מאחר שהיחידה לא הייתה ערוכה לקבל חיילת באותה עת, התבקשה לשוב לאחר מספר ימים.

בינתיים נסעה עם חברתה דרומה כדי לראות אם יוכלו לעזור באזור שבו נמשכו הקרבות העזים.

בחיל האוויר פעלה במסירות רבה, עבודתה זכתה להערכה עמוקה, וחריצותה ונחישותה שימשו השראה לכל הסובבים אותה.

במהלך אחד מימי המילואים, חשה ברע. תחילה סירבה להתפנות ולעזוב את חייליה, אך בסופו של דבר פונתה למרכז הרפואי שיבא בתל השומר לקבלת טיפול. בני משפחתה וחבריה ליוו אותה בזמן אשפוזה, תמכו בה והקיפו אותה באהבה ובמוזיקה.מצבה של רבקה הידרדר, עד שלבסוף נפטרה ממחלתה.

סרן רבקה הנרייטה יוהנה ברוך נפלה בעת שירותה ביום י"א בשבט תשפ"ד (21.1.2024). בת עשרים וארבע בנופלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותירה אחריה הורים, אח ואחות.

משאלתה האחרונה הייתה לתרום את איבריה. משפחתה קיימה את בקשתה, ובכך הצילה רבקה את חייהם של ארבעה אנשים.

רבקה נהגה לומר על שירותה בצה"ל: "הייתה לי הזכות". משפט זה נחקק על מצבתה.היא נקברה סמוך לקברו של מרדכי רוזין, קרוב משפחתה שנפל במלחמת העצמאות, קבר אותו פקדה כבר בביקורה הראשון בארץ.

בצוואתה כתבה: "תנו לאנשים לדעת מי הייתי. בבקשה תדברו, תקשיבו, תשירו ותשמעו". אביה ציין כי בארנקה נמצאו מילות התקווה ומסמך רוח צה"ל – עדות לציונות שפעמה בליבה.

עיריית רמת גן נטעה עץ לזכרה.

משפחתה יזמה הקמת מצפה שייקרא על שמה באזור מעלה הגלבוע. המצפה ישמש מקום של זיכרון, חיבור, חינוך והעמקה, מול הנוף של ארץ ישראל שרבקה כה אהבה.