בן חיה ושבתאי. נולד בי"ג בתמוז תשל"ז (28.6.1977) בקיבוץ געש, בן להורים שעלו מאורוגוואי במסגרת גרעין תנועת נוער. אח צעיר לאלדר, עידו וגיא.

רַדַּי (על שם אחיו של דוד המלך) גדל והתחנך בקיבוץ השומר הצעיר געש, שם ספג את החינוך לאהבת הארץ ואהבת האדם. כבן הזקונים הרעיפה עליו משפחתו אהבה רבה. עד גיל שלוש-עשרה חי בלינה משותפת וחווה את ההווי של בית הילדים ושל חברת הילדים בקיבוץ.

מגיל צעיר התאפיין בשקט וברוגע, בחברותיות, ברגישות וברוחב לב, ורבים ביקשו את קרבתו. לעיתים קרובות יצא לטיולים עם חבריו וחברותיו, שיצרו חבורה מגובשת.

עם אֶחיו אהב לשחק בכדורגל, ולעיתים כמובן גם רבו ביניהם. בשלב מסוים הבין שעובדת היותו האח הצעיר אין פירושה שהוא האח החלש ביותר אלא ההפך הוא הנכון. רדי גדל והיה לילד חזק, "ומאז התהפכו היוצרות", סיפר אחיו בחיוך.

בתיכון למד בפנימיית "רמות חפר" של קיבוצי תנועת השומר הצעיר, במסגרת זו שב לביתו שלוש פעמים בשבוע. היה תלמיד טוב ושקט.

רדי גדל והיה לנער חזק ויפה תואר, מוקף תמיד בבנות וחברים שכולם רצו בקרבתו. בבריכה היו חבריו מנסים להטביע אותו כמשחק, והוא עמד בשקט, נתן להם להשתולל, וכשמאס במעשיהם הצליח להוריד את כולם מעליו בניעור אחד.

כל הבנים בבית המשפחה, האב וכל אחיו שירתו שירות קרבי, ובהגיעו לגיל שמונה-עשרה רדי התגייס לצה"ל ובעקבות גיא אחיו התנדב לפלוגת "בני המשקים" בגדוד 50 "בזלת" של חטיבת הנח"ל. ההווי בפלוגה היה מיוחד במינו, רבים מהחיילים הוא הכיר מהקיבוצים ומתנועת הנוער,. במהלך השירות יצא לקורס חובשים, עם תום הקורס חזר ליחידה ובסוף המסלול המשיך לשרת כחובש קרבי בפלוגה הרובאית של הגדוד.

במסגרת תפקידו חווה אירועים קשים במיוחד. באסון המסוקים שאירע ביום 4.2.1997 מעל שמי מושב שאר ישוב שבצפון, שבו נהרגו שבעים ושלושה לוחמים, נקרא להשתתף בפעולות החילוץ והיה בכוח הראשון שהגיע לשטח. הוא הכיר כמה מהחללים באופן אישי, מתקופת הטירונות או מהלימודים.

ימים אחדים לאחר ההלוויות יצא עם הפלוגה המסייעת של הגדוד למארב מעל ואדי נפחא, בעומק רצועת הביטחון בדרום לבנון. המארב נחשף והחל סופג אש מדויקת, ומספר חיילים נפצעו קשה. רדי, שהיה עם התצפית ושמע שחברו החובש נפצע, חבר תחת אש אל הכוח שהותקף ויחד עסקו בטיפול בפצועים ובפינויים.

האירועים שעבר הותירו בו צלקת נפשית שאובחנה כפוסט טראומה קשה, הוא שוחרר משירות כשלושה חודשים לפני תום תקופת הסדיר.

התחושות והמראות הקשים ליוו אותו. הוא ישן בבית עידו אחיו בקביעות, ושיתף רק אותו ברגשותיו ובתחושותיו. פעמיים ביקר בהודו. בפעם הראשונה טס לבדו ל"טיול הגדול שאחרי הצבא", ובפעם השנייה טייל עם חבר.

בשל רצונו העז להתגבר על הפוסט טראומה ניסה מגוון טיפולים ותרפיות. האזנה למוזיקה הייתה הפעילות האהובה עליו, והיוותה מעין מפלט עבורו. הוא עצמו ניגן בגיטרה ונודע בין חבריו בהבנתו במוזיקה. גם צלילה בים וטיולים היו בין אהבותיו.

כחלק מהתהליך הטיפולי עסק בשנותיו האחרונות בפיסול בעץ, ומהר מאוד הסדנה שהקים הפכה למקום מפגש של החברים ולאבן שואבת לאנשים שעסקו באומנות (מוזיקה, ציור, פיסול), מקום של סובלנות וסבלנות, הכלה, הקשבה ואהבה. בין היתר אירח צעיר אוסטרלי שבנה רמפות למגרשי החלקה של גלגשת (סקייטבורד), עזר בבנייתן והתלווה אליו בנסיעות לפסטיבלים שם הן הוקמו. לאחר מכן נסעו פעמים רבות למרכזי סיוע, לשכונות מצוקה ואף למחנות פליטים שאליהם נתרמו הרמפות.

רדי אהב בעלי חיים, ובעיקר את כלבו - ארצי. הכלב היה של חבר, כלב לא שקט ובעייתי. הוא עבר אילוף אצל רדי שלמד אימון כלבים, ונשאר אצלו לאחר שהצליח לטפל בו ולהרגיעו.

רדי ניחן בפתיחות לאנשים וביכולת להתחבר לכל אחד, בלי דעות קדומות ושאר מסננים. חבריו הרבים מכל שכבות האוכלוסייה, המגדרים, הגילים והעדות בילו עימו לעיתים תכופות, בביתו ובסדנה תמיד הייתה תנועה של אנשים. בת כיתתו מהקיבוץ תיארה: "הוא היה נכנס ללב בשניות ... בשנייה היית מתאהבת בו". אחת מחברותיו בתיכון סיפרה שנהג להגיע בלי להודיע מראש, מתיישב עם החבר'ה, שותק, אבל נוכח. "כשהלך, השאיר אחריו ניצוצות של רדי", הוסיפה.

לאורך השנים רכש גם חברים קרובים שסבלו כמוהו מפוסט טראומה, וכמה מהם סיפרו שבזכותו, בזכות הקשבתו אליהם ברגעיהם הקשים, הצליחו "להתרומם".

הרצון לעזור לזולת זרם בעורקיו, וכשנודע לו שמישהו ממכריו זקוק לעזרה, התפנה מיידית לסייע. גם במיזמים של חבריו התגייס לעזור. חברו תיאר אותו כ"אריה עם לב של זהב" – גדול וחזק, עם רעמת תלתלים בלונדינית ומתייצב ללא תנאים לסייע ולתת מעצמו.

המשפחה עטפה את רדי, הרבתה לסייע לו בעיתות מצוקה. לתקופת מה הוא קיים זוגיות טובה, אך כשחש שהוא במשבר נפשי בחר להיפרד מזוגתו כדי לצמצם את הפגיעה בה.

רדי פילס נפטר ביום י"ח בתמוז תשע"ט (21.7.2019). כחודש בלבד לאחר יום הולדתו הארבעים ושניים. הובא למנוחות בטקס אזרחי בבית העלמין בקיבוץ געש. הותיר הורים ושלושה אחים.

חבריו כתבו: "כל מי שהכיר את רדי יודע לספר איזה לב ענק היה לו, איזו מתנה ענקית אדם זה היה לכל מי שנקרה בדרכו. איש של אהבת הטבע ואהבת האדם".

רדי הוכר כחלל ה-74 של אסון המסוקים. בטקס האזכרה השנתי שנערך באתר ההנצחה הסמוך לקיבוץ דפנה, מוסיפים נציגי התנועה הקיבוצית ורד לזכרו.

בשנת 2020 שודרה תוכנית רדיו לזכרו ברדיו "קול הגליל העליון", והיא ניתנת להאזנה באינטרנט. ב-29.6.2021 התקיים במרכז האקדמי רופין, במרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צרפתי, כנס לזכרו של רדי תחת הכותרת "הצל שלי ואני - התמודדות עם פוסט טראומה והשלכותיה בקהילה". בכנס, לצד הרצאות מקצועיות, הוצגה תערוכת פסלים שהוא יצר ונשא דברים אחיו אלדר. ביום הזיכרון תשפ"ב 2022 הוקרן ביס דוקו הסרט "החלל ה-74", המביא את סיפורם של טל הררי ורדי פילס.

חבריו לכיתה בתיכון הוציאו "ספר זכרונות". בשנת 2022 חנכו חבריו של רדי פינת זיכרון המשקיפה אל השדות והגן הלאומי בשולי קיבוץ געש.

רדי מונצח באנדרטת הנופלים בני הקיבוצים ביער משמר העמק, באנדרטת חטיבת הנח"ל בפרדס חנה וב"בית אייל" בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד.