בנם של דבורה וינקו לייב. נולד ביום ה' בתשרי תש"י (28.9.1949) ברומניה. אח של טוביה.

בהיותו בן שנה עלו בני המשפחה ארצה. תחילה גרו במעברות באזור העיר חיפה ובהמשך עברו לדירה בעיר.

רוברט (ראובן) גדל והתחנך בחיפה, למד במוסדות לימוד באזור מגוריו. נער חרוץ וטוב לב, מסור מאוד למשפחתו. בגיל שש-עשרה כבר יצא לעבוד בעבודות שונות והרוויח כסף לצורך פרנסת הבית ועזרה לאימו.

חובב ספורט ובעיקר כדורגל, נהנה לשחק עם חבריו לשכונה ובבגרותו השתייך לקבוצת בית"ר חיפה.

בהגיעו לגיל גיוס, שובץ לשירות בחיל שריון. עבר הכשרות שונות ושימש כנהג זחל"ם וטנק. במהלך שירותו השתתף במלחמת ההתשה (1968 עד 1970), שהייתה המשך של מלחמת ששת הימים. ביצע תפקידו במסירות ובקפדנות, צובר חוויות רבות ויוצר קשרים חברתיים טובים עם חבריו ליחידה. לאחר שחרורו מצה"ל המשיך בשירות מילואים פעיל.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים בשבת, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) נקרא לשירות מילואים. הוא השתתף בקרבות שהתנהלו בגזרה הצפונית ופעל לצד חבריו בקור רוח ובעוז, חדור מוטיבציה לתרום את חלקו בהגנה על המדינה.

במהלך אחד מהקרבות שניהלה היחידה באזור רמת הגולן נפצע והועבר לטיפול בבית החולים, ובהמשך לשיקום. הוכר כנכה צה"ל.

אחרי שיקומו שב לביתו, מאז התנדב לאורך השנים בבסיסי צה"ל השונים בצפון הארץ, חש תחושת שליחות ומחויבות לצבא ולמדינה אותה כה אהב.

בשנת 1977 נישא לרותי זוגתו. השניים חלקו אהבה גדולה ונהנו מזוגיות טובה ותומכת. הם התגוררו תחילה בחיפה ובהמשך הקימו ביתם בנצרת עילית (כיום – נוף הגליל). במרוצת השנים נולד להם בנם אריק. רוברט היה אב מסור לבנו והשניים חלקו קשר מיוחד וקרוב. הם נהנו לבלות יחד ולשחק כדורגל.

"אב ובעל מושלם" תיארו אותו אוהביו, "אדם עם לב טוב ורחב, העניק המון תשומת לב ואהבה למשפחה ולסובבים אותו. היה מלא באכפתיות, נתינה ודאגה לאחר".

רוברט שיין נפטר ביום ט"ו באדר ב' תשס"ג (19.3.2003). בן חמישים ושלוש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בנצרת עילית. הותיר אישה, בן ואח.

כתב בנו: "אבא, ב-19.3.2003 ליבך הפסיק לפעום והחליט לפרוש מן העולם הזה בכדי לעבור אל העולם הבא. אני בטוח שאנשים כמוך מתקבלים בעולם הבא ובגן עדן בשטיח אדום ובזרועות פתוחות ואוהבות.

אבא, מי כמוני וכמו אימא יודעים שאהבה כמו שקיבלנו ממך אף אחד בעולם לא היה יכול לתת - אהבה טהורה ונקייה, ללא תנאים. נתת לנו יותר ממה שהיה ביכולתך לתת והיית יותר מאושר מאיתנו. היה לך לב גדול בשביל כולם רק ששכחת להשאיר משהו בשבילך, אבל כזה בן אדם היית, אחד שדואג לכולם יותר מאשר לעצמו.

אבא, היום אני מרגיש כמו תינוק שנולד ומתחיל הכול מאפס כי אתה היית זה שפותר לי את כל הבעיות ומסיר ממני את הדאגות. כל מה שהייתי חולם עליו בלילה, היית דואג שיהיה לי בבוקר, עשית הכול בשביל שאהיה מאושר. אתה לימדת אותי להיות חזק ולשרוד במצבים הכי קשים וכך אני אעשה... וביום מן הימים כשאמות אני יודע שיש לי מישהו שכל כך אוהב אותי וידאג לי שם למעלה בשמיים".