בת ברכה ויהושע, נולדה ביום כ"א באלול תרפ"ט (26.9.1929) בקיבוץ גבת. בקיבוץ עברה את שלבי החינוך היסודי וכיתות- ההמשך כולל עבודה במשק, מתוך הכרת הייעוד הגדול המוטל על כל בן ובת בישראל, שנתנה לו ביטוי יפה ברשימותיה. השתתפה במסע לגליל לשם הקמת נקודות-יישוב חדשות (בניגוד להוראות שלטונות המנדט) תחת מסווה "העלייה לתל-חי" בחודש אדר ב' תש"ו.

רות התגייסה לשירות העם ושירתה בגדוד 14 של חטיבת "גולני". ביום י"ג באדר ב' תש"ח (24.3.1948) בדרכה לקורס אלחוטאים ביבנאל נהרגה ביריות מן המארב ליד הכפר עין דור. היא הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבת בקבר אחד עם חברתה זיוה נתן, שנהרגה יחד איתה.

ברשימותיה שנאספו ופורסמו ב"מפנים" (כרך י"ג, חוברת 3 - אפריל 1949), במלאות שנה לנופלה מתגלים נפשה המתרשמת, השואפת לשגב וליופי ויודעת חובה ועול, וכושר ביטוי ספרותי שהיופי קורן מפשטות האמת הפנימית שבדברים, ללא קישוט מליצה ומלל ריק. "כאילת על נחל כרעת, כרעת נפלת, ילדתי" - קונן עליה אביה, המשורר יהושע רבינוב, בספר שיריו "מול הר העקדה", שהקדיש לזכר השתים, בתו ואחותה לגורל, זיוה נתן.