רחמים (רמי), בן רחל ושמואל, נולד ביום י"א בתמוז תשי"ג (24.6.1953) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "תל-חי" ואם כי היה ילד מוכשר ונבון, לא יכול להמשיך את לימודיו בגלל מצבה הכלכלי של המשפחה. הוא נאלץ לצאת לעבודה והתמחה בליטוש יהלומים, שהיה מקצועם של אחיו המבוגרים ממנו. במשכורת שהשתכר תמך בבני ביתו. רחמים, או רמי כפי שכונה בפי כול, היה נער חביב, שהכול אהבוהו. ילדותו הקשה, ההנאות והלימודים שנמנעו ממנו, לא הפכו אותו מר נפש, להיפך: הוא אהב חיים וידע לבלות, היה טוב-לב ונעים-הליכות. תמיד נהג ברוח טובה ובחוש הומור והיה מוכן לעזור לכל אדם. עם בני משפחתו, וביחוד עם הוריו קיים יחסים נפלאים, ורחש להם כבוד ואהבה. אם כי היה צעיר הבנים, נשמעו הכול לדבריו הנבונים. היה לרחמים כישרון מיוחד בתחום האלקטרוניקה, ומילדותו נהג לטפל במכשירי חשמל ישנים ולהרכיבם מחדש. הוא הצטער מאוד על כי לא ניתן לו ללמוד את המקצוע, ותכנן לעשות זאת בבגרותו. כמו כן הייתה לו נטייה טבעית למכונאות, ותמיד נהג לתקן את האופנועים ואת המכוניות של השכנים. רמי אהב מאוד מוסיקה, ומוסיקת פופ בעיקר, ובימי שישי היו מתכנסים אצלו חברים רבים ומאזינים לתקליטים.

רחמים גויס לצה"ל בראשית מאי 1971 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו עבר קורס תותחן טנק וקורס למקצועות טנק. בחופשות עזר לאחיו בניהול המסעדה שלו, אם כי שירת בתנאי שדה קשים והיה עייף מאוד. אמנם הוא הפציר בו לנצל את חופשותיו למנוחה ולבילויים, אבל רמי חש צורך לעזור. "חופשה אינה חופשה בשבילי", נהג לומר, "אם איני מרגיש שתרמתי משהו למשפחה". רמי היה מסור מאוד לתפקידו בצבא, וחבריו סיפרו עליו, שגם כאשר חלה לא בזבז זמנו לבטלה. הוא היה עובד קשה, ולעתים אף הרבה יותר מהנדרש. מלחמת יום-הכיפורים מצאה אותו ואת יחידתו בחזית הצפון, ברמת הגולן. בקרבות הבלימה שנערכו באזור תל ג'וחדר ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע הטנק שלו ורחמים נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל, בירושלים. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "רחמים היה אהוב על חבריו ועל מפקדיו. הוא ביצע את המוטל עליו בנאמנות ובמסירות."