בן אורנה ואליהו ברוך. נולד ביום ח' באב תשמ"ט (9.8.1989) בתל אביב. אח תאום של שושן ואח גדול של אלון.

רימון (רימי בפי אוהביו) גדל והתחנך ביהוד. למד בבית הספר היסודי "רמז", בחטיבת הביניים "פסגות" ובתיכון "מקיף יהוד". בתיכון אהב את לימודי הביולוגיה והכימיה והביע עניין בתחום הרפואה. הוא היה תלמיד מצטיין ותמיד היה נכון לעזור לחבריו לכיתה.

בילדותו עסק בג'ודו כמה שנים ובאופן קבוע שיחק כדורגל עם חבריו. בשנות בית הספר היסודי והחטיבה היה חניך בתנועת "הצופים".

תחביביו העיקריים היו יצירת אנימציות וסרטונים והאזנה למוזיקה. היה לו טעם מוזיקלי עשיר, והוא הכיר מאות להקות ממגוון רחב של סגנונות, טיפח את אוסף השירים שלו והלך עם חבריו להופעות.

יחסיו עם אחיו התאום היו מיוחדים, ובין השניים היה חיבור מיוחד. רימון העדיף לוותר לשושן כדי למנוע מריבה, היה אח נאמן, ובין מריבה למריבה שבכל זאת התעוררה, בצבצה אהבתו. כתב האח: "אין מילים לתאר איזה אח מדהים היית... אח הכי נאמן שיש... למרות כל מתח או מריבה תמיד יצאנו יחד לשחק, כאילו זו אינה ההחלטה לוגית שיש לקבל: 'עם מי אשחק היום?' אלא ברור מעצם חוקי הפיסיקה שאנו מחוברים ולא היה מה שיכל לחיבור העוצמתי הזה".

בנובמבר 2007 התגייס לצה"ל ושובץ בחיל ההנדסה. לאחר טירונות ואימון מתקדם יצא לקורס חובשים קרביים, סיים אותו בהצלחה וחזר לשרת כחובש קרבי בגדוד "המחץ" (605). השירות היה משמעותי עבורו, ולא פעם סיפר לבני משפחתו על התמודדות לא פשוטה עם מראות קשים בתור חובש קרבי. לעיתים הוא היה איש הרפואה הראשון שהגיע לזירות קשות כמו תאונות דרכים עם ילדים פצועים ונתן טיפול ראשוני.

במבצע "עופרת יצוקה" שהחל בשלהי חודש דצמבר 2008 השתתף כלוחם וכחובש ונכנס לפעילות ברצועת עזה.

לאחר שחרורו מצה"ל שב לביתו. בשנים הבאות הִרבה לעזור למשפחתו ונענה לכל בקשה, למשל סייע לאימו בקניות ובעבודות הבית. לאחר שאחיו התאום היה לאב, הוציא רימון את אחייניתו עפרי מהגן מדי יום, בישל עבורה ושיחק עימה עד הערב. כשנולדו לו שני אחיינים תאומים, לביא ואריאל, עזר רבות לאחיו ולגיסתו, וכשהיא טסה לחו"ל הוא אף התייצב לעזור לאחיו ברצף במשך יותר משבוע עם התאומים שהיו רק בני שמונה חודשים. העזרה שהגיש הייתה הקרבה עצמית של ממש, בלי שביקש דבר בתמורה. לדברי אחיו, הוא היה דוד למופת.

רימון היה בחור אינטליגנט ויפה תואר, אדם צנוע, מופנם ושקט. בעל נתינה אדירה ורצון לעזור לחבריו ולבני משפחתו במה שיכול ובכל עת.

כל אימת שקיבל זימון לשירות מילואים, הקפיד להתייצב וראה בהגנה על המדינה ערך עליון. הוא התגייס בלי היסוס גם למבצעים נוספים ברצועת עזה וביצע כל משימה שהוטלה עליו.

ביום 4.11.2018 גויס לשירות מילואים ביחידת סילוק פצצות של חיל ההנדסה בבסיס האימונים "צאלים" שבנגב.

רב-סמל רימון כהן נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ח בחשוון תשע"ט (6.11.2018). בן עשרים ותשע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות. הותיר אם ושני אחים.

אימו אורנה כתבה: "רימון, שהנתינה הייתה חלק עצום ממנו, נתן את כל שהיה לו לתת, למדינה ולמשפחתו".

אחיו התאום שושן ספד: "יום שישי ושבת, אני חולה, נועה והילדים מגיעים לבד לבקר אותך. אם רק הייתי יודע שזו ההזדמנות האחרונה שלי לפגוש אותך... ביום ראשון כבר נסעת למילואים. החלל שהותרת בי הוא עצום, וההרגשה היא שהוא מתמלא אט-אט בבטון כבד שמכאיב בשקט שלו. המילים – הן רק מחמירות את המצב. הפער בינינו כבר לא עומד על שתי דקות, והתהום הולך ומתרחב.

"בתקופה האחרונה הרגיש שאתה במצב טוב יותר, הרצון שלך לסייע לנו בכל דרך אפשרית הרגיש חזק יותר, נראית שליו יותר, הסבלנות שלך עם עפרי, לביא ואריאל הייתה מעוררת הערצה. והעזרה שלך לאימא הייתה ראויה לשבח, בלי שום קיטורים. נראה היה שבנית לך שגרה בריאה. אבל עכשיו מחלחלת אליי אמת קשה שבעצם התייאשת, כיבוי הרגשות והעדפות האמת שלך הוא שהביא אותך לשדר סימנים חיוביים אלו כדי לרצות אחרים תוך ויתור סופי על עצמך ... נוח על משכבך בשלום, ואני מבטיח לא להטריד עוד עם בקשותיי. אוהב ומתגעגע, שושן".