בנם הבכור של שרון ואלדד. נולד ביום כ' באדר ב' תשס"ג (24.3.2003) במושב גני עם בשרון. אח לאייל, יאיר ודנה.

רני גדל והתחנך במושב גני עם. מתינוק נינוח הפך לילד תזזיתי ודעתן ולנער שמח, תאב חיים ורגיש. היה אח בכור לתפארת – מודע לאחריותו כלפי אחיו הצעירים ולדוגמה האישית שנתן להם.

בלט בחוכמתו, ביכולתו להתעמק ולחקור, וניחן בחוש הומור נפלא ובמבט משועשע על החיים. אהב לקרוא ספרים, אוכל טוב, טבע וטיולים. התעניין במיוחד בעולם הציפורים, וזיהה מיני ציפורים לפי העקבות שהשאירו או צליל ציוצן.

השתתף בילדותו בחוג סיירות, נהנה מהפעילות העצמאית בחיק הטבע ומתחושת החופש והשחרור הכרוכה בה, ואף הדריך בחוג זה בנעוריו. היה מדריך מוערך ואהוב על חניכיו, מלא אנרגיה וחיוניות.

פיתח טעם משובח במוזיקה עברית ולועזית, ויצר לעצמו ב"ספוטיפיי" רשימת שירים מועדפים, שכותרתה "שכיבה בשדה ירוק", ובה מאות שירים במגוון סגנונות.

רני היה חבר אמת, שידע לחזק ולתמוך במי שנזקק לכך, בבחינת "עץ להישען עליו", כהגדרת חבריו. היה נער ערכי, בעל אידיאלים וחוש צדק מפותח. איש שיחה מרתק, רגיש וסקרן, שתמיד שאל שאלות, ולא התייחס לשום דבר כמובן מאליו. נהג לשתף את הוריו ואת מכריו בהתלבטויותיו בפתיחות רבה והפגין בגרות ועומק מחשבה.

לאורך שנים כתב יומנים אישיים במחברות קטנות, ותיעד בהן חוויות שעבר, מחשבות ותהיות. כתיבתו הייתה כנה ושיקפה את המציאות שסביבו לצד דעותיו עליה, דרכי התמודדותו עם קשיים ומציאת פתרונות. המחברות נשמרו במגירה בעליית הגג שבה גר בנעוריו.

רני למד בתיכון בבית חינוך "ירקון" במועצה האזורית דרום השרון. בשנות לימודיו בתיכון היה מוקף חברים, מבית הספר, מרחבי הוד השרון ומחוגי הסיירות. בתקופת מגפת הקורונה בשנת 2020, כשחסרו ידיים עובדות בחקלאות, עבד בהתנדבות במשק חקלאי בגליל.

עם סיום לימודיו התיכוניים התנדב לשנת שירות במסגרת ארגון "השומר החדש". הצטרף לתוכנית המנהיגות הקדם-צבאית של הארגון, ובמסגרתה עבד בחקלאות במצפה כמהין בפתחת ניצנה. כמו כן השתתף בסיורי שטח, ניווטים, לימודי ציונות, יהדות ומורשת והכנה לשירות הצבאי.

רני התגייס לצה"ל ביום 12.12.2022 ושירת בחטיבת הנח"ל. סיים הכשרה כלוחם ו"נגביסט" בפלוגה הרובאית של גדוד 50 ("בזלת"). בלט באופטימיות שלו, גם ברגעים קשים, והיה אהוב על חבריו ליחידה. מפקד הכיתה שלו סיפר שרני ידע להפוך כל סיטואציה למצחיקה וקלילה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

רני השתתף בלחימה כלוחם בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל. במשך חודשיים וחצי, בתנאי שטח קשים ובסערת הקרב, הוא כתב יומן מלחמה. רני היה ביסודו איש של שלום, ולצד תיאור המראות, הריחות והתחושות שלו בשדות הקרב, הוא כתב גם על שאלות מוסריות שאיתן התמודד בזמן המלחמה. מהיומן עולה דמות של חייל שהיה מחובר לרגשותיו ולרגשות חבריו, שאהב את החיילים, העריך את החברות איתם ונהנה מהרגעים הפשוטים של החיים. 

ב-31.10.2023, לאחר הכניסה הקרקעית לרצועת עזה, כתב: "אני כותב את השורות האלה כשאני בתוך עזה. לא חשבתי שאני אכתוב דבר כזה מתישהו. אני מוקף בטנקים שהופכים את האדמה. עכשיו יש יירוטים מעלינו. אני אשכרה במלחמה. מחר על הבוקר אנחנו תוקפים ואני בחוד המחלקה. אולי אהרוג מישהו, אולי יקרה לי משהו בעצמי. אין לדעת".

ברגעים של רגיעה התבונן בחבריו למחלקה ותיאר תמונה שיש בה הרס אך גם יופי: "עכשיו שומעים מוזיקה מהרדיו וזה נחמד. איזה רגע יפה. חבורה של לוחמים יושבים בחדר מדרגות הרוס, עוצמים עיניים ושואבים כל טיפת צליל ומוזיקה לקרבם. כמה זה חשוב הדבר הזה ברגעים האלו, שמזכירים לך שאתה בן אדם".

ב-2.11.2023 פנה ביומן להוריו וכתב להם בהומור דק: "שלא תעזו לעשות ריצה על שמי, מספיק סבלתם".

בהפוגה הראשונה, שהחלה ב-24.11.2023 ונמשכה שבוע, נפגש רני עם הוריו ומסר להם את יומן המלחמה שכתב. הוא גם נתן להם את אישורו לקרוא בו, אך הם לא העזו לפתוח את המחברת ולקרוא. רני חזר להילחם, והמשיך לתעד את קורותיו במחברת נוספת.

ב-24.12.2023, כשעבר עם המחלקה בפרדס לימונים בצפון הרצועה, ירתה לעברם חוליית מחבלים. במהלך חילופי האש נורה רני על ידי מחבל ונהרג.

בתקרית נפצעו שני לוחמים.

רב-טוראי רני תמיר נפל בקרב ביום י"ב בטבת תשפ"ד (24.12.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במושב גני עם בשרון. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

ספדה לו אימו: "אנחנו גאים בך כל כך. אנחנו מאמינים שהשקט שלנו כאן הוא בזכותך. התפילה הגדולה שלנו היא שאחרי שנצא מהזוועה הזו, נזכה לרוח אחרת. אני מבטיחה לך, ואני מבטיחה לנו ולאחים שלך, אנחנו לא נפסיק להתגעגע. אנחנו נבכה את נשמתנו, ואז נקום ולאט לאט נחזור להיות משפחה שמחה, ואתה תמיד תהיה איתנו".

ספד לו המורה גלעד: "רני, תודה על כך שבחרת בי להיות מורה שלך. לעולם לא אשכח את 'חיוך התמיד' שהיה לך ואת האור שהיית מעניק כאשר היית נכנס לכיתה. מצדיע לך היום, מחר ובכל יום".

משפחתו של רני הוציאה לאור את יומן המלחמה שכתב, הכולל מחברת שמסר להוריו בהפוגה הראשונה ומחברת נוספת שבה כתב עד נפילתו. כתבו הוריו של רני: "כשהתחלנו סוף סוף לקרוא, נפתח לנו חלון להווי ולשגרת הלוחמה של הפלוגה בעזה, למחשבות, לשאלות המוסר, לצחוקים, לדמותו העמוקה של רני ואהבתו לחבריו. היומן הזה, לדעתנו, מהווה מסמך תיעודי מיוחד במינו של הדור הזה, של בני העשרים שמצאו עצמם במלחמה הזו. הרגשנו שאנשים נוספים ימצאו בו עניין. לכן הבאנו אותו לדפוס. השארנו את היומן כפי שהוא, ללא הגהה, כמו שרני כתב. חשבנו שכך מרגישים קרובים לאירועים המתוארים, וקרובים יותר לרני".

משדר הרדיו "אימו של סמל רני תמיר ז"ל נפרדת", ובו ריאיון של האם עם אילנה דיין מ-28.12.2023, כמה ימים לאחר נפילתו, ניתן להאזנה באתר של גלי צה"ל.

דף לזכרו של רני, ובו סרטון המתאר את דמותו הייחודית, הועלה באתר המועצה האזורית דרום השרון.

רני מונצח ב"חורשת האלונים" שנטעה המועצה האזורית דרום השרון לזכר בנות ובני המועצה שנפלו.

בגני עם נבנתה פינת זיכרון לרני, הכוללת שני ספסלים בחיק הטבע.

רני מונצח באתר ההנצחה ללוחמי חטיבת הנח"ל, השוכן ביישוב פרדס חנה.

יותם, מפקד כיתה בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל, שוקד על הקמת מתחם אירוח והנצחה לזכר חבריו לנשק שנפלו במלחמה, ובהם רני. המתחם "מלאכי שביל" יוקם בקיבוץ הרדוף בגליל התחתון, במרחק הליכה מעין יבקע ושביל ישראל, ויכלול בקתה גדולה ומקום מפגש לקבוצות לוחמים ולמטיילי שביל ישראל.