בתם הבכורה של חנה לאה ונתן חסון. נולדה ביום י"ח באלול תשמ"ט (18.9.1989) בבאר שבע. אחות לרותם, גיא ניסים ויובל.

רעות גורג'ט גדלה והתחנכה בבאר שבע במשפחה חמה ומלוכדת שנודעה בעיר בנתינה, באהבה ובעזרה לחלשים. החלה את לימודיה בבית הספר היסודי העל-אזורי ללימודי מוזיקה "נתיבות יורם" – אחד ממוסדות הלימוד המבוקשים בעיר, שבו זכתה ללמוד בחממה חינוכית והתגלתה כתלמידה חרוצה ורבת כישורים. משם המשיכה לבית הספר התיכון העירוני "מקיף ח'" – מיסודה של המכללה הטכנולוגית באר שבע, וגם שם בלטה בהצטיינותה ובהישגיה החברתיים והלימודיים.

רעות יפת התואר ובעלת החיוך הכובש הייתה מוקפת חברות וחברים רבים שאהבו את אישיותה הקורנת ותיארו אותה במילים "קסם מיוחד, האדם עם הלב הכי רחב, עם השמחה והאושר הכי גדולים – אחת ויחידה."

ביום 16 באפריל 2008 התגייסה לצה"ל והוצבה בחיל האוויר. לאחר טירונות בבסיס הטכני של חיל האוויר בחיפה (בח"א 21) הועברה לחיל השלישות (כיום: משא"ן – משאבי האנוש) – החיל האמון על הטיפול במשאב האנושי, ושירתה במחנה צריפין. בהמשך יצאה לקורס קצינות וסיימה אותו בהצלחה כקצינת שלישות.

בתום שירות החובה המשיכה לשירות במסגרת צבא הקבע. מילאה מגוון תפקידים בחיל השלישות ומשאבי האנוש ביחידות שונות, עמדה בקשרי עבודה שוטפים עם מפקדים וחיילים בכלל יחידות צה"ל וגופי הביטחון ועסקה בקשת רחבה של נושאים בתחום כוח האדם כגון שיבוץ, קידום מקצועי, קידום בדרגות, תגבורת, נפקדות, חופשות, שכר, בעיות פרט ועוד. בין יתר הצבותיה, שירתה באוגדת עזה (אוגדה 143 – "עוצבת שועלי האש"), בגדס"ר (גדוד הסיור) הבדואי, באוגדה המשוריינת 162 ("עוצבת הפלדה"), בפיקוד הדרום ובבה"ד 6 – בית הספר למקצועות הלוגיסטיקה. בתפקידה האחרון שירתה כקצינת משאבי אנוש בבה"ד 20 – בסיס ההדרכה למקצועות הטכנולוגיים שבעיר הבה"דים בנגב.

במהלך שירותה טיפלה רעות באלפי חיילים ובאין-סוף מקרים מתחום הפרט, ובכל מקרה ומקרה השקיעה את כל-כולה ולא נחה עד שהגיעה לפתרון הרצוי ולסיום הטיפול. מפקדיה תיארו אותה כקצינה מצטיינת ודמות לחיקוי וניבאו לה עתיד מזהיר; חברותיה וחבריה לשירות העתירו עליה שבחים: "רעות היא מלח הארץ," אמרו, "אינטליגנטית, משכילה, צנועה ובעלת ערכים"; ומי ששירתו תחתיה חשו כלפיה הערצה. "מפקדת מדהימה עם לב זהב," כתבה אחת מהם, ואחרת כתבה: "רעות הייתה הקצינה שבזכותה נשאר לי טעם טוב מהשירות הצבאי שלי ומהבסיס. היא ראתה בי מה שאף אחד לא ראה, האמינה בי והתעקשה לכתוב לי מכתבי המלצה לכל מקום שאחליט להתקדם אליו." כאות הוקרה והערכה על תרומתה ופועלה למערך כוח האדם הוענקה לרעות ביום העצמאות תעודת הצטיינות.

את אביאור מימוני, בחיר ליבה, הכירה עוד מתקופת לימודיהם בחטיבה הצעירה בבית הספר, וכבר אז נקשרו לבבותיהם. לימים נישאו והקימו את ביתם בעיר הולדתם באר שבע.

רעות חיכתה מאוד להפוך לאם ולא הייתה מאושרת ממנה עת התבשרה כי היא נושאת תינוק ברחמה. בתחילת אוקטובר 2018 פקדו אותה צירי הלידה והיא הגיעה למרכז הרפואי האוניברסיטאי "סורוקה" כדי ללדת את בנה הבכור. במהלך הלידה התפתח סיבוך נדיר של תסחיף מי שפיר אשר גרם באחת לקריסת מערכות גופה. הצוותים הרפואיים נלחמו על חייה בחדר הניתוח, חיברו אותה למכשיר "אקמו" והצליחו לחלץ את תינוקה, שזכה לשם הלל רפאל, במצב טוב; לאחר מכן היא הועברה לטיפול ביחידה לטיפול נמרץ במחלקה לכירורגיית לב-חזה, שם שהתה בשבועות הבאים ונלחמה כלביאה. בני משפחתה לא משו ממיטתה, הרבו באמירות תהילים ועטפו אותה בחום ובאהבה כשאליהם הצטרפו רבים מתושבי העיר ומכרי המשפחה.

בתום מאבק בן חמישים וחמישה ימים, תש כוחה.

רב-סרן רעות גורג'ט חסון מימוני נפלה בעת מילוי תפקידה ביום כ"א בכסלו תשע"ט (29.11.2018), והיא בת עשרים ותשע. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הניחה אחריה בעל ובן, הורים, שתי אחיות ואח.

רעות השאירה חותם בלבבות רבים. עם היוודע דבר נפילתה נכתבו הספדים רבים לזכרה ברשתות החברתיות ודברי ניחומים למשפחה האבלה.

כתב אביאור, בעלה: "אהבה שלי! אין רגע שאת לא בחיי. גם כשהיית לידי פיזית, וגם עכשיו. את חיה בתוך הלב שלי. תמיד היית ותמיד תהיי! אוהב אותך לנצח."

כתבה אימה: "אהובה שלי, לב שלי, חיים שלי, חיה ונושמת אותך כל שנייה ושנייה. אין מילה שיכולה להסביר את הכאב, את הצער, את האבדה הגדולה. נשמה שלי, את חסרה לי מאוד. אוהבת אותך וחיה אותך, אימא."

אחותה רותם: "כל רגע ביום הוא זיכרון עבורי, כל שנייה, כל דקה את איתי. מספיק לי ששתינו יודעות את זה – כל פעם שאדבר, כל פעם שאכתוב, הלב וכל איבר בגופי ירעדו בדיוק כמו באותו הרגע. אין איך להגדיר את זה יותר טוב מגעגוע עמוק בנשמה. תמיד אזכור ואיך אפשר בכלל לשכוח אחותי שלי, את חלק ממני, הדם שלי, הלב שלי, ההצלחה שלי, השמחה שלי, ההתחזקות שלי וכל טיפת חמצן שנכנסת לגופי מלווים בך!"

אחותה יובל: "רעותי שלי. אין רגע ביום שאני לא חושבת עלייך. לא אשכח כמה אהבת אותי וכמה תמיד אמרת לי שתאהבי אותי בדיוק כמו את הבן שלך. אין מילה שתתאר את הבור שהשארת בלב, אני אוהבת אותך ואוהב אותך לנצח."

כתבו בני המשפחה המורחבת: "רעות שלנו, קל זה לא. תמיד סימלת עבורנו את השמחה, האחדות ותום הלב. אין בכוחן של מילים לתאר את הכאב העמוק והחלל העצום שהותרת בליבנו... בטוחה אני שבעת הזו את נלחמת בשמיים בשבילנו ועבורנו, אני מתפללת כל יום ומחכה לפגוש אותך ושכולנו נתאחד בזמן משיח."

שמרית, גיסתה: "הלב לא רוצה להאמין! רעותי שלי, רעותי שלנו, לביאה שאת. נלחמת על כל רגע. תודה שהייתה לי הזכות להיות גיסתך והדודה של הילד שלך. אוהבת אותך מעמקי הלב ולא אשכח לעולם את החיוך והלב הענק שלך. תמיד נזכור ונוקיר אותך."

כתבה גיסתה ספיר: "כל המשפטים שבעולם לא יוכלו לתאר ולו במעט מה היית ומה היו מעשייך. איך אפשר שלא להתאהב בך... עכשיו נשאר רק להתכונן לרגע שבו נפגוש אותך בעזרת השם בתחיית המתים בקרוב, ועד אז אני אקדיש לך כל זכות ומצווה שתהיה לי בחיי."

חברות הילדות של רעות כתבו: "אומרים שאין דבר יותר קרוב מקשר דם, אבל במקרה שלנו זה אחרת, חברות מופלאה שנרקמה לפני שנים והרגישה כקשר דם לכל דבר. מעולם לא האמנו שתעזבי אותנו כל כך מהר, כל כך מוקדם. היה לנו כל כך הרבה להספיק יחד! והנה, חלפו השנים ועדיין לא ניתן לעכל את לכתך וחסרונך. החיים ממשיכים, אבל הם כבר לא אותם חיים בלעדייך, החלל שהותרת בנו גדל לו מיום ליום. את לא כאן איתנו, אך נשמתך, קולך, צחוקך ואהבתנו אלייך תמיד יישארו.

מקוות שהיינו עבורך חברות טובות, היית עבור כל אחת מאיתנו עולם ומלואו! לכל אחת מאיתנו היית קסם אחר ומיוחד. חברת נפש מגיל שלוש, אוצר של סודות, ציניקנית, חכמה. מודל היופי והשלמות, הפנימי והחיצוני.

תודה לך על מה שהיית ועודך עבורנו. מבטיחות לך שנזכור, ננציח, נאהב אותך לנצח!

נהיה תמיד לצד משפחתך היקרה ונלווה את הללי בכל עת, 'כי רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח'.

אוהבות ומתגעגעות. החברות החופרות אלינור, אושרי, מורי, שירלי, סיון, רותם, רעות וחנושירה."

כתבה ירדן: "רעות האהובה, בכל פעם שנכנסת לחדר הייתה מין הילה כזאת מהיופי ומהחיוך שהיה לך. היית מפקדת יקרה ואהובה, זכיתי להיות פקודה שלך. אני מתפללת שטוב לך, איפה שאת נמצאת. לא נשכחך לעולם!"

חן (רליה), חברה, כתבה: "רעותי שלי. חלק ממני הלך איתך, מקווה שלעולם שכולו טוב. רוצה להאמין שטוב לך למעלה, שאת נמצאת בין מלאכים כמוך שקיבלו אותך יפה כמו שמגיע לך. זכיתי להיות לצידך קרוב לשש שנים שתמיד הרגישו כמו חיים שלמים. היופי החיצוני שלך היה רק מעט מיופייך הפנימי, מטוב הלב, מהנדיבות, מהערכים שלך... עזבת פתאום, באמצע החיים בלי התראה מוקדמת, והשארת לי חלל ענק בלב."

כתבה קרין, חברה: "רעותי נסיכה שלי. בזכות השירות המשותף הכרנו, היכרות יחסית קצרה בת שבע שנים אבל מהרגע הראשון הרגשנו אחיות. השירות המשותף, שיחות הנפש, הלילות ללא שינה, הטיולים, ההופעות והחגיגות – אינסוף זיכרונות מהרגעים הכי מרגשים בחיים...

רעותי שלי, אחותי התאומה, אהובה יקרה שלי, שופעת הטוב והלב הכי גדול שזכיתי להכיר. אני מודה לך על כל רגע בו היית בחיי, על כל החוויות המשותפות שעברנו, על כתף תומכת, על אוזן קשבת ועל הזכות שניתנה לי להכיר מלאך כמוך... נוחי על משכבך בשלום מלאכית יפה שלי, אני אוהבת אותך כמו שמילים לא יוכלו לתאר ומאוד מאוד מתגעגעת."

רעות מונצחת באנדרטה של חיל משאבי האנוש שבבסיס תל השומר.