בן מאיר ורחל. נולד בשנת תרצ"ו (1936) במרוקו. עלה לארץ בשנת 1950. למד בכפר הנוער אלוני יצחק ובשנת 1953 נמצא בגדנ"ע-ים ולאחר מכן שירת בצה"ל בחיל הים והשתתף במערכת סיני. הוא היה הימאי הישראלי הראשון שהציב רגלו על סיפונה של "איברהים איל אוואל" (זו האניה "חיפה" של היום). בפברואר 1958 צוין לשבח על הראותו יזמה וקור רוח בכיבוי השריפה שפרצה בחדר המקרר של האניה בה נמצא בקפצו לתוכו ולא יצא ממנו עד שנוכח לדעת שהאש אמנם כובתה לגמרי. בשנת 1961 שוחרר מצה"ל ועבד בתור קצין באניה. לאחר זמן הצטרף לצוות עובדיה של אח"י "אילת" ובמלחמת ששת הימים שירת במשחתת, לאחר המלחמה עזר בטיבוען של שתי טורפידות מצריות. מיום שהצטרף לעובדי אח"י "אילת" עברו עשר שנים ונתחבב על חבריו לעבודה בעליזותו וטוב לבו. הוא היה אחד הבחורים שכל מרצם ואונם היו קודש לפעולה התקינה של האניה. אך ביום י"ח בתשרי תשכ"ח (21.10.1967) ירד למצולות ים בשעת טיבועה של המשחתת על ידי טילים מצריים מול חום רומני שבצפון סיני, וכיון שגופתו לא נמצאה הוצבה לזכרו מצבה בחלקת הנעדרים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. לאחר מכן הוצבה לו מצבה לחוד בבית הקברות הצבאי בחיפה.

החלל הינו מקל''ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.